לפני שנים רבות, חיו על פני אמא אדמה גבר ואישה שחיו יחד ואהבו זה את זה מאוד. כאשר לבבותיהם התאחדו, הם חשו הרמוניה עם היקום ועם עצמם. יום אחד כעסה האישה על בן זוגה ועזבה את הבית כשליבה מר עליה. הגבר חשב שתחזור כשהרגש יירגע ורוחה שוב תהיה יציבה, אך עברו שעות והאישה טרם חזרה. הוא החל לדאוג לה ויצא בעקבותיה. למרות חיפושיו הוא לא מצא אותה. אז, ראה אותה על רכס הרים מרוחק, פוסעת לכיוון המערב. הוא הבין שאין בכוונתה לחזור ושהוא מאבד אותה. ביאושו פרץ בבכי והתפלל לאלוהים.
כאשר האיץ את צעדיו לכיוון ההר בתקווה להשיגה, חשב האל כיצד להאט את התקדמותה של האישה כדי שבן זוגה יוכל להגיע אליה ולהביע בפניה את אהבתו. בניסיונו לעצור אותה, יצר האל יצר שיח אוכמניות אדומות ובשלות שנכרך והתפתל סביב רגליה. אך האישה כה זעמה עד שלא שמה לב לשיח האוכמניות. האל המשיך לנסות להאט את צעדיה עם שיח דומדמניות קוצני שנתפס בבגדיה, אבל הוא לא הצליח לעצור את מהלכה של האישה שניסתה להימלט מכאבה.
כיצד אוכל לגרום לה לוותר על גאוותה ולפתוח שוב את סגור ליבה? תהה האל. הוא החליט להצמיח לרגליה צמח, שפריו אדום ובעל ריח מתוק וצורתו צורת לב - תות שדה. האישה האטה את צעדיה כדי לחפש את מקור הריח. באותו רגע, כשראתה את הפרי שובה הלב, נעלם כעסה וליבה זכר את אהבתה לבעלה. היא נזכרה בכל אותם דברים נפלאים שהוא עשה עבורה וביד הרכה שנתן לה כשהיתה זקוקה לעזרה.
היא חשבה שעליה לקטוף למענו כמה תותים ונזכרה כיצד חייהם שלובים זה בזה. היא קטפה מספר תותים, הודתה בכל ליבה לאמא אדמה והתחילה לחזור חזרה לכיוון בו זורחת השמש מידי בוקר - המזרח. כעבור זמן קצר ראתה את בעלה הולך לעברה. היא רצה אליו בהתרגשות והגישה לו את התותים שקטפה.
המרחב האישי המקודש
אהבה היא הכל. היא זרימה של נתינה וקבלה, ללא חסימות אנרגטיות. שלמות הבריאה האלוהית מבוססת על האיזון בין הזכרי לנקבי והאיחוד ביניהם. השאיפה של הכוח החיובי ביקום להתאחד עם הכוח השלילי יוצרת את המבנה הבסיסי ביותר של החומר, על פני פלנטה זו וגם את כוח המשיכה בין המינים.
האגדה היפהפייה על התותים פותחת את ליבנו להתבוננות על מערכות היחסים המקודשות לנו. תות השדה הוא סמל לפוריות ולמיניות. הריח המתוק נושא עימו תדר של פיתוי ומחבר אותנו לבסיס. הצבע האדום, צבעה של צ'אקרת הבסיס מזכיר לנו להתחבר חזרה לפשטות ולמעשיות של אמא אדמה. כאשר כעס עולה בנו, הוא מוציא אצלנו מאיזון את יסוד המים ומציף אותנו ברגש. עומס רגשי גדול מידי (מים) יוצר בוץ הגורם לנו ל"טבוע" בסיטואציה.
חיבור ליסוד האדמה, מייבש את המים ומאפשר התבוננות מאוזנת. חוש הריח קשור להישרדות ולמעשיות. לריחות יש את היכולת להזכיר לנו דברים ששכחנו ולחבר אותנו לאמת. המערב מסמל עבור האינדיאנים סיום תהליכים. זהו המקום בו השמש שוקעת. כאשר הגבר רואה את אישתו הולכת בכיוון מערב, זהו סימן עבורו לכך שרצונה בסיום הקשר. המזרח הוא הכיוון של זריחת השמש, התחלות חדשות והשראה.
סיפורי האגדה האינדיאנים מובילים אותנו פנימה לליבנו ומלמדים אותנו להקשיב למסרים שהטבע סביבנו משדר. הקשבה לטבע מחזירה אותנו לעצמנו ומחברת אותנו לתדר הנשי של המעגל, למרחב האישי המקודש. מתוך מרחב זה, מתקיים החיבור האמיתי למהות הפנימית. מרחב על חושי זה, שמלא באנרגיה האישית שלנו, מסנן החוצה רבות מההשפעות החיצוניות סביבנו ומהווה רחם מוגן ובטוח ללידה של רעיונות חדשים וריפוי בנפש האדם.
להגיע לאחדות הפנימית
איזון פירושו הכלת כל איכויות המעגל בתוך עצמנו. למעגל ארבעה תדרי ריפוי שונים המבוססים על ארבעת הכיוונים של רוחות השמים (מזרח, דרום, מערב וצפון). ארבעת הכיוונים של שושנת הרוחות, מייצגים היבטים שונים באישיותו של האדם הבוגר והמאוזן.
המזרח: בוהק באור השמש ומאיר לנו דרכים והשראה ליצירתיות ויוזמה. מיוצג על ידי יסוד האש, שמעורר בנו רצון לביטוי עצמי, זהות ואסרטיביות, ויש בו תשוקה ויצירתיות החוברות להארה.
הדרום: חובק את תדרי התום של הילד הקטן שבתוכנו. איכויות של צחוק, משחק, חוכמת הנשיות והנאות ההוויה הפיזית על פני אמא אדמה. הוא מיוצג על ידי יסוד האדמה הקשור לחוויית הכאן ועכשיו, לחושים, למעשיות, איפוק, סבלנות, יציבות ואובייקטיביות.
המערב: רוטט בחיינו בתדר של אפלוליות, מסתורין, שלווה ורכות הקטיפה השחורה של קערת השמיים מלאי הכוכבים בלילה. הוא מביא איתו גם התכנסות פנימה, שקט ושלווה אינסופיים. מיוצג על ידי יסוד המים העוסק בנסתר, באינטואיציה, דמיון, ריפוי, חמלה והתנסות סובייקטיבית.
הצפון: קורן בלובן השלג וטוהר היושרה הפנימית של המורה הרוחני, הפילוסוף, היועץ ואיש הרפואה הבוגר. מיוצג על ידי יסוד האוויר. הצפון קשור לדואליות, תקשורת ומערכות יחסים.
איזון פנימי נוצר כאשר ארבעת היסודות באים לידי ביטוי בחיינו. בריאות פירושה הגשמה של כל האיכויות, מתוך חיבור והקשבה למעגל הטבע הפנימי שלנו. גבר או אישה השלמים במהותם מכילים גם את התכונות הזכריות וגם את הנשיות.
המשיכה שלנו לבני המין השני, מאפשרת לנו ליצור בתוכנו את התדר המיני המשלים שאליו אנו כמהים. עלינו לזכור, כי מערכת יחסים אינטימית בין גבר לאישה היא מקודשת. בחירה בבן הזוג צריכה לנבוע ממקום של יושר ושלמות פנימית. האחר מהווה רק מראה לחוויה הפנימית ולחלום האישי שיצרנו לצורך תהליך ההתפתחות האישית. כל עוד אנו מחפשים את התשובות לקונפליקטים פנימיים, מחוץ לנו בעולם הבריאה הנגלה לעין, לא נוכל לחוש באחדות הפנימית.
אורלי נירן יהלום היא מחברת הספר "בינת הלווייתן", מרצה לפילוסופיה אינדיאנית, מרפאה שמאנית, מנהלת יחד עם בן זוגה יוסי יהלום את מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.
