האימפריה הסינית

נתחיל בתיקון טעות. אם יש ברשותכם ספר הדרכה עצמית בסגנון הטאו של פו, הטאו של הסקס, או הטאו של הפיזיקה, קחו טוש שחור עבה ושנו את הכותרת מ"טאו" ל"דאו". הסינים אומרים דאו, המתרגמים ללטינית משום מה נהגו לכתוב טאו. אבל לפני 40 שנה החליטה קהילת הסינולוגים לתקן את המונח באופן רשמי והוחלט, כי גם בתרגום הלטיני יקראו לו דאו.

אז מה זה ד?או? בדיוק? על פי אחת מהאגדות לפני 2,500 שנה, בערך בזמנו של הבודהה, צעד סיני זקן בשם לאו?-ד?ז?ה מסין להודו. במעבר הגבול שאל אותו השומר על טיבה של הדרך (דאו). הזקן ענה, כי דרך שהיא ה-דרך אינה הדרך. נשמע מבלבל? שורה ארוכה של מורים שבאו אחריו ניסו לפרש את דבריו וכולם הגיעו למסקנה, כי את הדאו לא ניתן להגדיר, אך ממנו נובעים כל הדברים בעולם הזה.

למרות שגישה זו מזכירה את תפישת האל בדת היהודית. חוכמת הדאו התנגדה למוסר או לחוקים וכללה עצות חילוניות להתנהגות טבעית, התנגדה לחינוך, הטילה ספק בתועלתו של הלימוד והטיפה, כי האדם צריך להיות בהווייתו כמו תינוק או שיכור, שאינו נזקק לעולם של מושגים ומלים.

עם זאת, הרבה מאוד מלים נכתבו ונשפכו על חוכמה טבעית זו. מאות תרגומים בעת החדשה ניסו לפענח את דבריו של לאו-דזה ושל חכמי דאו נוספים. עשרות ספרי הדרכה עצמית נשאו את הכותרת ה"דאו (טאו) של...", אך מושג הדאו נשאר עלום כשהיה. באחד הכתבים אומר חכם דאו אחר בשם ג'ואנג ד?ז?ה, כי המלים קיימות רק עבור המשמעות, אך מי שתפש את המשמעות יכול כבר לשכוח מהמלים.