עכשיו זה כבר לא עוד מושג מהסרטים: שינוי שם, החלפת זהות, מעבר לחו"ל עם המשפחה וסדרה ארוכה של ניתוחים פלסטיים - כל אלה יתאפשרו בקרוב לעברייני ישראל שיסגירו את החברים הטובים ויבטיחו לחזור למוטב.
ועדת השרים לענייני חקיקה תאשר היום את הצעת החוק "הרשות להגנת עדים". במסגרת החוק, יוכל שופט בית משפט מחוזי להחליט על הכנסת עד לתוכנית שתכלול, בין היתר, הנפקת זהות חדשה לעד ולמשפחתו, שינוי מראהו החיצוני והעתקת מגוריו לחו"ל במקרה הצורך. התוכנית תאפשר כאמור שינוי זהות, אך לא תאפשר שינוי דת, השכלה, מצב משפחתי ורישיונות נהיגה, זאת כדי למנוע שימוש לרעה ולא חוקי בזהות החדשה.
רבים לא העידו מחשש לחייהם
עד היום, עדי המפתח בתביעות היו מקבלים מסתור והגנה עד לשלב תום המשפט. המדינה יצאה מנקודת הנחה שהסכנה האמיתית לעדים היא עד למועד ההרשעה ושלאחריה רמת הסיכון שבה הם נתונים יורדת, משום שכביכול אין יותר אינטרס לפגוע בהם, ולא התייחסה לאפשרות של נקמה. למרות שאין על כך נתונים רשמיים, רבים בחרו שלא להעיד מחשש לחייהם.
במשטרה זוכרים מקרים בהם עבריין שהחליט להעיד נגד שותפיו, "התאבד" או נמצא מת בתאו בנסיבות יוצאות דופן. המקרה האחרון היה פרשת מותו של אסיר העולם יוני אלזם, חייל בשירות משפחת אברג'יל, שנמצא מת בתאו יום לפני שהיה אמור להעיד במשפטו של שמעון זריהן, שנאשם ברצח חנניה אוחנינה. לצד גופתו של אלזם בתא הבידוד בכלא השמור "אשמורת", נמצאו מספר כוסות קפה ובקבוק נוזל עם ריח חריף, שמאוחר יותר התגלה כציאניד. ההשערה היא שאלזם לא התאבד, אלא שניתנה לו האפשרות: "תתאבד או שנפגע במשפחתך". ביום מותו, ביקר אותו בתאו יעקב אברג'יל פעמיים.
אם המדינה היתה משקיעה את המאמצים הראויים בתוכנית מוקדם יותר, מותו של אלזם יכול היה להימנע, שהרי צוות הקמת התוכנית הוקם עוד ב-2002 על ידי פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי.