שגרירת לבנון בכוכבים שרה מול התליינים

ענקית הזמר הלבנונית פיירוז הופיעה בשבוע שעבר בדמשק, לראשונה זה עשרים ושלוש שנה. להופעתה של פיירוז בת ה-73, הנחשבת לזמרת החשובה ביותר בעולם הערבי מאז מותה של אום כולתום, קדמה מחלוקת חריפה וארוכה בין סוריה ללבנון. פוליטיקאים לבנונים רבים מתחו ביקורת חריפה על פיירוז, המופיעה במדינה שאינה מפסיקה להתערב בפוליטיקה הפנים-לבנונית ואינה פוסקת מחיסול מתנגדיה.

לפני הופעותיה בדמשק במסגרת המחזמר "צח אל-נום" (תרגום חופשי: "בוקר טוב אליהו"), ניסו לשווא הפוליטיקאים הלבנונים להשפיע על פיירוז שלא להופיע בסוריה. מנגד ניצבו תומכים בהגעתה לדמשק, שטענו כי המחזמר הסאטירי יישא עמו דווקא אמירה פוליטית נגד השלטון הסורי. כלי התקשורת הסורים, מצידם, לא הפסיקו לברך את פיירוז.

פיירוז ("טורקיז" בערבית) נולדה ב-1935 כנוהאד חדאד למשפחה לבנונית נוצרית ממעמד הפועלים, בכפר קטן בצפון לבנון. מאז ועד היום מתגוררת פיירוז בלבנון. את הקריירה שלה החלה כזמרת מקהלה ברדיו לבנון ולאחר מכן החלה בשיתוף פעולה ארוך עם האחים מנסור ועאסי רחבאני. בגיל 19 נישאה פיירוז לעאסי, והיא החלה להופיע ברחבי העולם וקצרה הצלחה אדירה.

לכל אורך מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) החליטה פיירוז להישאר בביירות, למרות שמבחינה כספית היא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתגורר בחו"ל ועל אף שביתה נפגע מטיל. פיירוז לא הופיעה בלבנון בזמן המלחמה משום שלא רצתה שיזהו אותה עם אחד הצדדים. ב-1998 שבה להופיע בלבנון במסגרת פסטיבל בעלבק. בכל חייה התרחקה פיירוז מפוליטיקה. היא מעולם לא הביעה אהדה למנהיג ערבי כלשהו ולא תמכה בשום ארגון. גם שיריה ניסו לברוח מפוליטיקה. מרבית שיריה עוסקים בטבע, באהבה, בגעגועים.

הראשון שפנה לפיירוז במכתב נרגש מעל דפי העיתון הלבנוני "א-נהאר" היה חבר הפרלמנט הלבנוני, אכרם שוהייב, ממפלגתו של ואליד ג'ונבלאט, שביקש מהזמרת לוותר על הופעתה בסוריה. "מי שאוהב את המולדת הלבנונית לא ישיר מול סוריה", התפייט. "מי ששר למען חירות, למען ירושלים, למען המצפון, הכבוד, הזעם והמולדת, לא יכול לשיר מול התליינים של שוחרי החופש. שגרירתנו בכוכבים, את ציירת לנו את המולדת ואת החלום".

האמן המוערך ואחיינה של פיירוז, רסאם אל-רחבאני, כעס על דבריו של חבר הפרלמנט. "פיירוז גדולה יותר מההתעסקויות האלה", הבהיר. "היא סמל המתעלה מעל הפוליטיקה. שוהייב צריך לעסוק בענייניו ולא להתערב בענייניה של פיירוז". לאור העיסוק ההולך וגובר בנושא נאלצה גם הזמרת עצמה לפרסם הודעה מיוחדת שבה הבהירה כי למחלוקת בין סוריה ללבנון אין שום קשר לאמנות. "אני חוזרת לדמשק להופעה מוסיקלית בלבד", הדגישה.

הופעתה ההיסטורית של פיירוז עוררה התלהבות אדירה בדמשק וכל הכרטיסים לשמונה ההופעות נמכרו בן רגע. בעיתונות הערבית שסיקרה את האירוע נכתב כי להופעתה הראשונה הגיעו מעל 1,500 בני אדם, שמילאו עד אפס מקום את האולם ולא הפסיקו להריע לזמרת האהודה. לצד צעירים רבים בהופעה, ניתן היה להבחין במשפחות שלמות שהגיעו לצפות באגדה. הקהל המשולהב לא הצליח להירגע גם לאחר ההופעה ההיסטורית. "עכשיו אני יכול למות בשקט", אמר אחד מהם.

השלטון הסורי שיגר להופעה את נציגיו הרשמיים הבכירים ביותר: סגן הנשיא פארוק א-שרע ושרי ממשלה בכירים. לצידם ישבו נרגשים גם דיפלומטיים ערבים וזרים, וגדולי האמנים הסורים. מלכתחילה נקבעו לפיירוז שש הופעות במסגרת פסטיבל "דמשק בירת התרבות הערבית", אלא שלאור הדרישה חסרת התקדים של הקהל נוספו לה שתיים נוספות.

המחזמר מספר על מנהיג שמתעורר משנתו פעם בחודש כדי לאשר שלוש בקשות בלבד של נתיניו. העם הסובל נאלץ להמתין חודשים להחלטותיו של השליט הרשע. פיירוז מגלמת אישה שמתגנבת לארמון ומאשרת את כל הבקשות של בני עמה. לבסוף מתגלה המעשה והיא עומדת למשפט. המחזמר נכתב אמנם ב-1970, אך נדמה שהוא אקטואלי עד כאב בסוריה של בשאר אסד. יעידו על כך מחיאות הכפיים האדירות שקיבלה הזמרת ממאות סורים, תחת עינם הפקוחה של נציגי המשטר.