זה כואב, זה מרגיז, אבל בואו לא נאבד את העשתונות

1. בואו נהיה הוגנים – מרד שחקנים בנבחרת אוסטריה כנגד הנסיעה לישראל הוא יותר מחרדת רביבו ובנין. פיפ"א מבינה את זה. ברגע ששעת השי"ן התקרבה והאיומים האוסטרים הפכו להתפרקות מביכה של סגל הנבחרת, פיפ"א הבינה שבקיום המשחק באופן בו מתגבשים הדברים היא עלולה ליצור תקדים מסוכן שיאיים על הערך הספורטיבי של התחרויות בארגונה. היא לא יכולה להרשות זאת לעצמה, בוודאי לא ערב מונדיאל.

2. בואו נהיה מעט פחות הוגנים – פיפ"א תקעה סנוקרת רצינית בפרצופה של ישראל. נעזוב בצד את ההודאה כי אנחנו מדינה במלחמה (מה, באמת?) ואת הנזק התדמיתי והפוליטי, ונחשוב על הנזק המנטלי והפיזי שנגרם לנבחרת ישראל כתוצאה מהדחייה. מוכנות מנטלית היא לא דבר שאפשר לייצר בלחיצת כפתור. לבנייה והתכוננות רגשית ופיזיולוגית לקראת משחק יש חלק מכריע בתוצאות על המגרש. ישראל, בכל תסריט, נראית כמי שתצא ניזוקה מהבחינה הזאת.

3. בואו נמשיך להיות אינטרסנטים ישראלים (מותר לנו) - מה יעשו רביבו, ברקוביץ', טל ותקווה, שמשחק הנבחרת ייפול עליהם בתפר בין עימותים בליגות המקומיות ובליגת האלופות? זמן המנוחה שניתן להם לפני המשחק ביום א', אינו מובטח כלל במקרה של ה–5 בנובמבר. הם עשויים להגיע סחוטים, שחוקים ואולי אפילו בסכנת פציעת מאמץ, במשחק של עומס משחקים לא הוגן. יותר מכך, מי יתקע בידינו שלא יקום קיגן או דניזלי ויאסור על השחקן לנסוע למשחק הנבחרת? מה אז? דחייה נוספת, הפעם בשל טרור של אופ"א?

4. האם אפשר היה לעשות מעשה שלא נעשה כדי למנוע תסריט כזה? – קרוב לוודאי שלחץ מאסיבי יותר והבהרת חשיבות עריכת המשחק ברמת-גן במועדו, אצל קברניטי פיפ"א, היה תורם לאינטרס הישראלי. אבל מצד שני, אי אפשר באמת לדעת.

5. האם אפשר למצוא תועלת בהחלטה? - בהחלט כן. ברקוביץ' יקבל הזדמנות להחלים לגמרי מהפציעה ולחזור לכושר משחק. שחקני הנבחרת המשחקים בארץ יצברו עוד ארבעה מחזורים של כדורגל, מה שישפר את כושרם הגופני וכושר המשחק שלהם. עשיית שימוש נכון ברגשי האיבה והטינה שחש העם בישראל ושחקני הנבחרת כלפי האוסטרים עשויים לדרבן את הנבחרת לתצוגה אמיתית של הקרבה ונחישות. ערכים ששייע פיינגבוים מעולם לא המעיט בערכם.

6. בואו נשוב להיות הוגנים לרגע, לקראת סיום – זכותם של האוסטרים לפחד. זכותם לחשוש גם מהעימות הספורטיבי. יש פער גדול בין אנטישמיות לבין חרדה מהטרור ברחובות ישראל. די גם לאטימות ברחוב הישראלי. מפחיד לגור כאן. וגם להתארח. וגם לשחק כדורגל.

7. לא לאבד את העשתונות בבקשה - במידה וננצח במועד החדש, נצא גדולים ומחוזקים מכל העניין. במידה שנפסיד, יש בידינו את אם כל התירוצים. בכל מקרה, אנחנו מכוסים. ערפאת שוב אשם. כנראה שזה השיעור שעלינו לעבור, עד שנגיע לשלום, עד שנחזה בנבחרתנו במונדיאל - סבלנות וקור רוח. והכי חשוב, לא לאבד את העשתונות בבקשה.