אם תרצו זו אגדה - צוק העכביש

צוק העכביש ניצב מלא הוד והדר בגובה של 800 רגל מעל הקניון הססגוני של אריזונה, בפארק הלאומי דה שלי. לפני שנים רבות העניקו לו האינדיאנים משבט הנבחו את שמו צוק העכביש. קירות הצוק המחופים בשכבות צבעוניות מקיפים את הקניון. במשך זמן רב, לאורך השנים, בנו בני שבט הנבחו נקבות בסלע וחיו בינות לצוקים. רוב הנקבות מוקמו גבוה מעל קרקעית הקניון והגנו על אנשי השבט משטפונות ואויבים. עבור אנשי הנבחו סימלה אשת העכביש ישות בעלת כוחות על טבעיים.

באותם זמנים התהלכו מפלצות על פני אמא אדמה והרגו אנשים רבים. מאחר ואשת העכביש אהבה אותם, היא תמכה בבני הנבחו ונתנה להם עוצמה שסייעה להם להתמודד עם המפלצות בעזרתו של אל השמש, שלפי אמונתם הוא אבי השבט. לאור הסיוע שלה,
אימצו אנשי השבט את אשת העכביש כמורה ונעזרו בכוחות הריפוי שלה. היא בחרה בפסגת צוק העכביש כמקום מושבה.

הייתה זו אשת העכביש שלימדה את האבות הקדמונים של השבט כיצד להשתמש בנול ולטוות בדים. היא סיפרה להם על קורים של אור שקיימים בין הקטבים של אבא שמים ואמא אדמה, שבעלה, איש העכביש, שוזר לתבנית היוצרת את היקום. היא גם גילתה להם כיצד איש העכביש משתמש בקרני השמש כדי לטוות צורות חדשות ונפלאות וליצור מהן בדים. הוא נעזר בהילה של השמש ובקריסטלים כדי לחתום את החיבורים ליצירותיו ולחזק אותן.

לניקוי הבדים שיצר משאריות החוטים הוא נעזר בצדפה לבנה. במשך דורות רבים בנו לעצמם בני הנבחו שם של אורגים יצירתיים ומיומנים. אנשי השבט חינכו את ילדיהם להתנהג כראוי וסיפרו שאלו שפגעו באחרים, נענשו על ידי אשת העכביש שלכדה אותם ברשתה והעלתה אותם לפסגת הצוק.

יום אחד, יצא אחד מנערי השבט לצוד בקניון המתים, אחד הערוצים של קניון דה שלי. לפתע הוא ראה גבר מהשבט האויב שהחל לרדוף אחריו לתוך הקניון. בן הנבחו שוחר השלום החל לרוץ מהר יותר ויותר, כאשר הוא מחפש מקום מסתור בקניון הצר. לפתע נתקל בעמוד סלע תלול שניצב מולו וחסם את דרכו. לא היה לו מפלט, הסלע היה תלול מידי לטיפוס. לפתע מול עיניו הנדהמות התגלה קור משיי שירד מראש הסלע.

הנער תפס בקור שנראה מספיק חזק, כרך אותו סביב מותניו והחל מטפס למעלה. כשהגיע לקצה הסלע גילה מקום נעים עם ביצי עיט, שמהם ניזון ומי טללים שהרוו את צימאונו. תארו לעצמכם את תדהמתו, כאשר גילה שהוא ניצל על ידי אשת העכביש. היא הסבירה לו כיצד יצרה את הקור המשיי עליו טיפס וכיצד חיזקה את קצהו לסלע.

מאוחר יותר כאשר הנער היה משוכנע שאויבו נעלם מהשטח, הוא הודה בחום לאשת העכביש ובעזרת הקור הנפלא שיצרה עבורו ירד לקרקעית הקניון. הוא רץ חזרה לשבט מהר ככל שיכל וסיפר את סיפורו הנפלא על הצלתו בידי אשת העכביש.

סגולת העכביש היא טוויית חלומות. איכות זו נובעת משימוש נכון בדמיון ומחשבה, שתי איכויות שמקורן בעין השלישית. אשת העכביש לימדה את בני האדם מהי עוצמת היצירה באמצעות סמלים ואת כוחן של האותיות. המערות של בני הנבחו היו ממוקמות גבוה מעל פני הקרקע, בינות לצוקים. החיבור לדמיון וליכולת האנליטית הנדרשת לצורך יצירת סמלים, דורשת נקודת מבט גבוהה יותר על המציאות.

סגולת העכביש מלמדת אותנו להשתמש בכלים של דמיון ומחשבה כדי לפתור בעיות בחיים, כאשר נדמה לנו שנקלענו לאין מוצא. היא מלמדת אותנו שגורלנו בידנו ובעזרת העוצמה הפנימית שלנו ביכולתנו לארוג את חלומותינו לתוך מציאויות חדשות. העכביש מלמד אותנו שיעור כיצד לסמוך על עצמנו. הוא נע ממקום למקום בעזרת קורים שהוא עצמו יוצר, בידיעה ברורה שהם מספיק חזקים כדי לשאת את משקל גופו. זוהי ברכת היצירתיות המאפשרת לנו להאמין בעצמנו בכל מצב. אנשים שהעכביש מלווה אותם כחיית טוטם הם בעלי דמיון מפותח וכשרון ליצירה דרך מוזיקה, אמנות ובעיקר כתיבה.

אומנויות האריגה והטוויה הן כוחה של האישה הטווה את חלומותיה ואת חלומות בני שבטה. חלומות ומשאלות לב לשלווה, נישואין, בריאות ופרנסה נארגו לתוך השטיחים או הבדים על הנול. החיבור הייחודי של צבעים וסמלים יצק איכויות של ריפוי לבדים שנארגו ומשך לחיי השבט הגשמה של חלומות. אנשי הנבחו השתמשו באריגה בסמלים, כמו שתילי תירס, ענפי אורן, רעשנים, נחשים ומוטיבים של יהלומים ומעויינים.

אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.