מדריך הטרמפיסט להארה

כאשר אנחנו מזדהים עם האגו, התחושה המהותית שאנו חווים היא זו של הגבלה, של גבולות, של היותנו לכודים. אך כאשר חומת האגו קורסת, לפתע אנו נעשים מודעים, ברמה עמוקה יותר, לתחושה מופלאה של חוסר-גבולות מוחלט. זהו המצב המואר: תודעה חסרת-גבולות לחלוטין.

הכרת התודעה הזו משנה הכל וכאשר אנו מתחילים להרהר בשאלות החשובות ביחס לחיי האדם בהקשר ער של חוסר-גבולות, התשובות שנמצא יהיו תמיד שונות לגמרי מאלו שהיו מתקבלות אילו אותה חקירה הייתה נערכת בהקשר של הגבלה פנימית. משום כך, מרבית עבודתי מתמקדת בניסיון לעזור לבני אדם לטפח את החוויה של ההקשר חסר הגבולות הזה, כדי שיוכל להוות בסיס חדש לחקירה רצינית. בתודעה בלתי-מוגבלת הזו, אנו מוצאים נקודת מבט שונה לחלוטין, שהופכת את מה שפעם נראה כחלום פרוע למציאות חיה וקיימת.

לתודעה אין גבולות. אין לה התחלה ואין לה סוף. יכולות החשיבה של השכל האנושי אינן מספיקות כדי לתפוש את אופיה האינסופי של התודעה, כי אנחנו רגילים להתייחס הן לאני שצופה והן לדברים שאנו צופים בהם כאילו הם מקובעים וסופיים.

אך כשאנחנו מגלים את התודעה, לפתע נתקל הצופה, שנראה עד כה כאילו הוא סופי, בדבר-מה אינסופי. זה כמו קפיצה מצוק גבוה אל תוך החלל הריק. אתה מאבד את כל נקודות הייחוס, כי תשומת לבך נתונה למשהו שאינו אובייקט ושבבהירות המהממת של ההארה, מתגלה שהוא אינו שונה מזה שצופה בכל. הצופה והנצפה חד הם. לכן לתודעה יש קסם אינסופי והיא תמיד חדשה, למרות שהיא לא משתנה לעולם.

בדרך כלל אנחנו מוקסמים ממשהו שיש בו מידה כזו או אחרת של רבגוניות. גם כשהדבר שמקסים אותנו מרהיב ביופיו, עם הזמן אנחנו מתרגלים אליו והוא מאבד את הקסם ואת היכולת לרתק את תשומת ליבנו. אבל התודעה אינה אובייקט: היא תמיד אותה תודעה ועם זאת, היא מושכת ללא סוף. למה? כי היא ההוויה עצמה.

התודעה אינה אובייקט ולכן אי אפשר לומר עליה שהיא משהו. עם זאת, היא אינה כלום. כלום הוא ריק: אין לו תכונות או איכויות. התודעה ריקה מכל דבר שהוא ובכל זאת יש בריק הזה קסם שאין לו סוף. כשאתה הוגה בתודעה, אתה מגלה תחושה מסתורית של ידיעה שהיא בעת ובעונה אחת ידיעה של כלום וידיעה של הכל.

יהיה אותו משהו שאתה מתחיל להיות מודע לו מה שיהיה, נדמה שהוא הכל - מלאות, שלמות. הריק מלא. לכן הריק קוסם כל כך, כי הוא מלא בידע של כל מסתורי שאינו משהו. היא הכל, היא כלום – אפשר להמשיך כך לנצח: הכל, כלום, כלום, הכל, כשהמשמעות תמיד זהה. אם היית יכול לומר הכל ולא-כלום בנשימה אחת, אולי היית מצליח לבטא את טבעה הפרדוקסלי של התודעה.

התודעה עצמה אינה זקוקה לאישור חיצוני, היא תמיד כבר לגמרי מסופקת בתוך עצמה ושלמה לחלוטין. אך היא רוצה לדעת את עצמה. היא מחפשת את עצמה לעד וכשהיא מוצאת את עצמה, התגלית העצמית הזו תמיד נותנת לה אישור. כל שהתודעה רוצה לעשות הוא להתענג בתוך עצמה לעד, שקועה לעד בתוך עצמה. נראה שעצם טבעו של האני, ברמה העמוקה ביותר, הוא התענגות עצמית.

אם תקדיש תשומת לב לקרקע הריקה של חווית התודעה שלך, תבחין בעצמך שטבעה הוא התענגות עצמית. התודעה אינה אובייקט. התודעה היא הסובייקט, והסובייקט הזה נמצא במצב נצחי של מדיטציה על עצמו. ברגע שתמצא את הסובייקטיביות הטהורה הזו ותפתח יכולת ריכוז מספקת כדי להיות מודע לתכונותיה, תגלה שאכן יש דבר-מה מסתורי ומושך עד-אינסוף ברמה העמוקה ביותר של התודעה עצמה. בכל פעם שתחזור ותגלה את הקרקע הזו, חסרת-הקרקע, בין אם לאחר חמש דקות או חמש שנים, באופן פלאי תמצא שהיא תמיד חדשה.

התודעה אינה אובייקט. התודעה היא הסובייקט. כדי לגלות את התודעה, עליך לאתר את החלק העמוק ביותר שבך - עמוק מהגוף, עמוק ממחשבות ועמוק מרגשות. תודעה היא הסובייקטיביות הטהורה השוכנת בלב-ליבה של חוויתך את עצמך. לא ניתן להגיע אליה באמצעות מחשבות, כי תודעה אינה אובייקט.

תודעה היא ראשונית. היא מצויה בעולם אך אינה מהעולם, שכן היא קודמת לתנועת הזמן ולכל תהליכי היקום ומתעלה מעליהם. לכן, מביא גילוי התודעה לשחרור כל כך עמוק. גופך אינו יכול להתעלות מעבר לזמן. מחשבה אינה יכולה להתעלות מעבר לזמן. רגשותיך האנושיים הרגילים אינם יכולים להתעלות מעבר לזמן. אך התודעה עצמה, הקודמת לזמן ולתהליכי היקום ומצויה מעבר להם, תמיד כבר חופשייה ממנו לחלוטין.

כאשר אתה מתחיל להפנות את תשומת לבך לטבעה של התודעה עצמה מתגלה חופש מיידי - אתה חווה את עצמך נופל מחוץ לזמן. אתה נמצא בעולם אך אינך מן העולם, כי המקום שממנו אתה רואה אותו, קודם לכל מה שהתרחש אי פעם.

כשאתה מוצא את טבעה הלא-יחסי, המוחלט, של התודעה במעמקי האני שלך, אתה מגלה את מקור ההארה או החופש הרוחני וחווה אותו ישירות. ככל שתתעורר לקרקע ההוויה שלך, כך תמצא שאתה חווה את התודעה כידיעה. זו אינה ידיעה קוגניטיבית -- לא ידיעה של משהו מסוים, אלא ידיעה עצמה. זו בהירות ריקה מתוכן, כובד שמלא בלא-כלום, ידיעה עמוקה ביותר שבגלל אופייה המוחלט, נחווית כבעלת ערך ומשמעות עליונים.

סוג זה של ידיעה ממוסס את כל השאלות, משום שהחוויה של הקרקע הריקה הזו היא עצמה התשובה - התשובה האחת שתמיד משחררת כל אחד מאיתנו. התשובה הזו מנטרלת את שליטתו של השכל. במצב הזה, הנטול שאלות, אתה מקורקע ביותר אך חופשי באופן רדיקלי. אתה נתמך על ידי בטחון מוחלט בידיעה של לא-דבר, ידיעה שמשנה את הכול.