כן, יום המשפחה. זוכרים איך הוא היה פעם? יום חגיגי כזה, עם שירים ב"ריכוז" של הגננת וציור שמביאים לאמא? אבל מאז עבר הרבה זמן, והכל השתנה: היום יש משפחות גדולות, משפחות קטנות, משפחות בלי אבא ומשפחות עם שני אבות - העיקר שאפשר לחגוג את עצם קיומה. אז נכון שיום המשפחה הוא אחד הימים המיותרים ביותר, אבל אין ספק שהוא גם אחד הכיפיים: אם יש עוד יום שאפשר לחגוג בו עם אוכל ומצב רוח טוב - למה להרוס?
הגיע הזמן לצאת מהפוזה ולהתחיל לפרגן למשפחה, בברכה קטנה, בציור נחמד, במתנה נעימה - שום דבר לא מגוחך כשמדובר באנשים שאנחנו הכי אוהבים. תביאו פרחים לאמא, תראו שאיכפת לכם, בסופו של דבר זה מה שהכי חשוב. פעם בשנה אפשר לשים את הציניות בצד, להכין ברכה ממש כמו בכיתה א', לקבץ את כל המישפוחה ולתת למצב רוח הטוב להשתלט על הסלון. אתם עוד כאן?
עדי במצב רוח משפחתי, אנחנו חייבים להודות שבקושי זכרנו שבכלל עוד יש יום כזה.
ומה אתכם? יום המשפחה - חם או סתם?