דרוש: מנהיג אמיתי

כמו כולם, גם לי אין שמץ של מושג מה קורה עם הפלישה האמריקאית והבינלאומית לאפגניסטן. יכול להיות שיש שם מאזן אימה, יכול להיות שלא יודעים במי להילחם, ברור שכולם פוחדים מהרפתקה וייאטנמית חוזרת ועוד עם אוויר דליל. יכול להיות, כמו שטוענים הידענים הגדולים ביותר בניו יורק, נהגי מוניות מגאנה, שיש כבר חוליות מיוחדות עם כומתות צבעוניות, שסורקות כל חצי מערה בשטח בחיפוש נואש אחרי האוסאמות והאייטולות. מה שברור הוא, שבימים שבהם ג'ורג' בוש מפציר באזרחי אמריקה לחזור ולטוס כרגיל כשמתחתיו מרצדת ידיעה שכל מטוס נוסעים חשוד יופל בסערה מהשמיים, אין לאמריקה מנהיג.

עובדה שלא צריכה להפתיע אף אחד, בעיקר לא אוהדי פוטבול שעוקבים בדאגה אחרי מצבת הקוורטרבקים בליגה. עובדה: אין היום ולא קוורטרבק אחד שמתנוסס בדאגה וחורט את האותיות הראשונות של שמו על קירות היכל התהילה. נכון, קורט וורנר שורף את לוח התוצאות בסט. לואיס, אבל כל זב חוטם יגיד לכם שהשיפור בקבוצה הוא כתוצאה מהשתפרות ההגנה, ובכל מקרה, וורנר הוא לא מונטנה או יאנג, לא אלווי ולא מרינו, אפילו לא ג'ים קלי. עדיין לא.

ההתבלטות של וורנר רק מוכיחה את הבינוניות של העמדה. הקוורטרבק הנוכחי הוא קוורטרבק של שיטה. הוא ינצח כשהשיטה תנצח. כשיהיה קצר בשיטה הוא לא יוציא מהשרוול איזו הברקה או אילתור שיהפוך את המשחק על פניו. וגם אם היה מבריק, הוא עדיין זקוק להגנה שתשים ביטוח על ההברקה שלו. פייטון מאנינג באינדיאנפוליס הוא דוגמה בולטת לכך.

הפיחות במעמדו של המנהיג מגיע מכמה סיבות: כמה מהם מגיעים ממכללות שבהם היו עסוקים בלאסוף נצחונות ולא להתכונן לדבר האמיתי. כוכבי מכללות כמו ריאן ליף, הית שולר וטרנט דילפר מעולם לא הצליחו לעשות את הסוויץ' החד לפוטבול מקצועני; שוק השחקנים החופשיים מכריח כל קבוצה להתכונן לאליפות מיידית. קבוצה מפסידה לא תטפח את הקווטרבק הצעיר שלה, היא תחזק את ההגנה ותביא קוורטבק ותיק - אפילו במחיר בינוניות. ואם יש משהו שקוורטרבק צעיר צריך זו יציבות: מאמן התקפה אחד, אותם רסיברים, זמן ללמוד את החלק הפרקטי ובעיקר המנטלי של התפקיד.

כמובן שהשינוי הגדול ביותר אירע בצד השני של המגרש. שחקני ההגנה כיום היו יכולים לקחת את אליפות הארץ במאה מטר ובקפיצה לגובה ואחר כך לרוץ לאולם ולהוציא ציון עשר במקבילים המדורגים. לקוורטרבק כיום יש הרבה פחות זמן לחשוב והרבה הרבה פחות זמן להוציא לפועל את המחשבה שלו. אף אחד לא רוצה להיות קו הסיום של הריצה המוטרפת של ריי לואיס או ג'וניור סאה. הפתרון של בחירת קוורטבקים ניידים כמו קלפפר, דונובן ומקנייר, הוא פתרון די חדש שעדיין מצריך התרגלותשל שאר שחקני השדה, בעיקר הרסיברים לחוקי משחק חדשים. במיניסוטה זה לא עובד.

בולטימור ריסקה ביום ראשון האחרון את בריאן גריסי הכמעט מושלם וביקשה מאלביס גרבאק להבריק פעמיים כדי לנצח בדנבר, לטנסי אין עדיין נצחונות, מיניסוטה מתפוררת. הקוורטרבקים שינצחו סופרבולים ימשיכו להיות טרנט דילפרים, או פידלרים, או פלוטים, או גאנונים. היעילות של הקוורטרבק כבר לא תהיה במספר הטאצ'דאונים אלא שאחוזי המסירות שלו או במספר מועט של הטעויות שביצע.

ולו בשל כך יש לקוות שברט פארב ימשיך בגאוניות שלו, שיירד מנצח מהסופרבול, לא יוריד את הקסדה ויודיע לאומה: "אני הולך לאפגניסטן".