תקשיבו, אין לי מושג מי האידיוט (או יותר הגיוני האידיוטית) שהמציאו את העניין הזה של סרטים רומנטיים אבל אני די בטוחה שהם חשבו על זה באמצע שיעור מתמטיקה משמים במיוחד. מי לעזאזל יכול ליהנות מכל כך הרבה קיטש ודביקות דחוסים בשעתיים? למה אנחנו בכלל צריכים לסבול את כל הדרמה המיותרת הזאת, שבסוף בכל מקרה נגמרת בנשיקה עלובה ובסיפור אהבה מסכן יותר ממאיה בוסקילה פוסט משבר-רוברטו?
אף פעם לא הצלחתי להבין בנות שאוהבות לשבת ולבכות מרוב אושר או עצב. אני תמיד העדפתי לצרוח: או מאושר על זה שבראד פיט הוריד חולצה, או כי סמארה בדיוק יצאה מהטלוויזיה... והיא בדרך אליי.
סרטים רומנטיים זו המצאה טיפשי, לא רומנטית ובעיקר מאוד לא מעניינת: הסיפור הוא תמיד אותו סיפור, הסוף הוא תמיד אותו הסוף ובינינו, לבכות אני יכולה גם מלראות את אודטה מנסה בכח להיכנס לסקיני ג'ינס, או מזה שהורידו לי את דודי בלסר מהשלט הענקי באיילון לא צריכה בשביל זה לבזבז שעתיים מהחיים שלי ו-40 שקל כשהסוף ידוע מראש.
כפתור התגובות שלנו גם הוא כבר הספיק להתמלא בדמעות ולבקש מחני נחמיאס קצת טישו בהשאלה. תקליקו ותחליטו: סרטים רומנטיים - חם או סתם?