די, חאלס- ניתן ורצוי להוריד עכשיו את המסכה המזויפת מעל המושג "ערבים אזרחי מדינת ישראל", מושג שמרכיביו האינהרנטיים הסותרים זה את זה הביאו מזמן לקריסה טוטאלית שלו. בישראל לא יכול להיווצר מושג אזרחי שכזה, ולו רק בגלל העובדה שאם אתה ערבי, אזי אתה נתפס אינטואיטיבית ל"אנטי-ישראלי" בהכרח, קרי, אתה משתייך לעוכרי ושונאי ישראל, "גיס חמישי", שכל מטרתם הוא לחרחר ריב ומדון מבפנים שמטרתם להביא לקריסה של המדינה היהודית. לא משנה מה הדעה האמיתית שלך, גם אם אתה נאמן לה לחלוטין. אם כך, אבוי, אתה גם לא אזרח שווה זכויות בחוק.
עד עתה ערביי ישראל נאלצו לאכול את השרץ, שבא לידי ביטוי בהגדרה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". מצד אחד, ישנה השלה ממסדית-חוקית של הזכויות התרבותיות והחברתיות שלהם, מתוקף ההגדרה של המדינה כמדינה יהודית, ראו: ערך חוק השבות. מצד שני, עד כה נהנו ערביי ישראל מהכלה של זכויות דמוקרטיות מסוימות, כמו הזכות להתארגנות פוליטית, הזכות למחאה וסירוב, והזכות להתקיים בשיווין כלכלי וחברתי.
אבל ההחלטה שהתקבלה בשבוע שעבר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מנחם מזוז, על סגירת תיק החקירה של הרג 13 האזרחים הערבים במהומות אוקטובר 2000, חיסלה למעשה את שאריות הצדק והמגן הדמוקרטי של זכויות אדם, והזכות לשאיפה לחיים בשוויון אזרחי לה הם זכו בחוק.
פריפריה כפולה
ערביי מדינת ישראל חיו מאז ומתמיד ב"פריפריה כפולה". מצד אחד ,הפרדה זו של הפלסטינים מערביי ישראל השאירה אותם מחוץ לסדר היום הלאומי הפלסטיני. מצד שני, הערבים אזרחי מדינת ישראל ממוקמים מחוץ לגבולות החברה הישראלית ובאופן קבוע מוצאים מחוץ לגבולות הכוח הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של המדינה.
האסטרטגיה הפוליטית של מדינת ישראל צריכה להיות עידוד מגמת ה"ישראליזציה", כלומר לחדד את תחושת הזיקה למדינה ולמוסדותיה, לטפח את הביטחון הכלכלי והחברתי של ערביי ישראל ובעיקר לעודד את הנאמנות ותחושת הגורל שלהם למדינת ישראל. ככל שה"ישראליזציה" מתפתחת, הערבים מפתחים זיקה רגשית לישראל ומוקירים את התועלת של החיים בה - ומיוחד רואים את מעמדם כמיעוט במדינה יהודית פחות ופחות כעוול וכורח היסטורי ויותר כבחירה חופשית.
ההחלטה של היועץ המשפטי מזוז מנוגדת לשאיפה הזו. ראשי הפרקליטות ובראשם מני מזוז, לוקים באטימות המוסרית ובחוסר ההבנה כי להחלטה שלהם ישנה משמעות סימבולית, שתוצאותיה היא התרופפות הקשר של המדינה עם אזרחיה הערבים.
ואם היו יורים למוות ב-13 יהודים בהתנתקות?
הדבר בא לידי ביטוי בהחלטה של ארגון "עדאלה" כי הוא בוחן אפשרות לפנות למדינות זרות עם סמכות אוניברסלית שידונו את ישראל על פרשת אוקטובר. הפנייה למדינות זרות, כמו בית הדין בהאג, לקבלת סעד משפטי, ולא מיצוי דרך המוסדות המשפטיים הישראליים היא עוד הוכחה לניכור, לזרות ולחרדה שלהם מצד מוסדות המדינה.
לפניה הזו הצטרפה ביום שישי שעבר העצרת בסכנין, שבה השתתפו 5,000 איש באירוע המחאה שארגנה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. המפגינים צעדו למרכז הכפר, נשאו שלטי מחאה, הניפו דגלים שחורים, ונשאו 14 ארונות קבורה 13 לציון ההרוגים במהומות, וארון נוסף, המסמל את "מותה של מערכת המשפט". זו בדיוק ההוכחה שלעתים העובדות היבשות הן האויב הגדול ביותר של החכמה, הצדק והאמת.
כולנו מכירים את הקלישאות הנבובות והתגובות המתגוננות של בכירי המשטרה ומפקדיה לשרשרת האירועים המצערת, כגון: "זה היה מרי אזרחי כנגד מדינת ישראל", או "מי ששורף את הדגל שלי הכריז על עצמו כאויב שלי" ו"המדינה הפקירה את שוטריה". עכשיו בואו נעשה תרגיל קטן בהדמיה - תעצמו חזק את העיניים ותדמיינו את אותם השוטרים יורים ב- 13 אזרחים ישראלים יהודים, למשל בתהליך ההתנתקות. יפה. עכשיו תפקחו אותן ותגידו לי מה הייתה אמורה להיות התוצאה המשפטית.