החורף בכיוון שלנו, מתקדם עם הרוח. אם גרים מספיק קרוב לים, צריך להתרגל לרעיון של לסגור חלונות. בשביל להיכנס עוד לאווירה, אפשר לקטוף עוד קצת נענע, לזרוק אותה לתוך התה, להתכרבל בנוח ולשים את "סוזי" של גרי אקשטיין.
עדי מדנס ופיני דקל ערכו להד ארצי אוסף בשם "יציאת חירום", המכיל שירים זכורים יותר או פחות, ושקשה להאמין שיכולים להימצא על המיני דיסק שלך. המגוון המוצג כאן הוא בהחלט מרשים, ונע על ספקטרום כרונולוגי רחב. אפשר למצוא פה יצירות כמו אופרת הרוק "אמא שלי ממרוקו" (כן ממרוקו) של דור שני קריית מלאכי, לצד "פסוליה" של שושי מאגף 7 (שיר קצת מפחיד לטעמי), ולידם את "אמרת שאין לך חשק" של כפיר בן ליש.
על כל פנים, התוצאה מחויבת לפני הכל לאזוטריה. השיר הכי מיינסטרים כאן הוא "עד אלייך" של פורטרט, שלא כל כך רחוק מהפלייליסט של גלגל"צ, אולם לצדו ניתן למצוא פנינות כמו "סוכר" של שאול צירלין (יכול לתבוע את הפרסומת של "אופטיק דורון" לדעתי) או "מאדאם לה-רווא" של הנרי בראטר. יש כאן גם את הביצוע הראוי של צביקה פיק ונושאי המגבעת ל"לגור איתו" מתוך הסיבוב המיתולוגי, כמו גם החידוש הטראשי של איגי וקסמן ל"בטי בם". הסינגל "אפשר לקבל מפית" של אדם פלד איכשהו נשכח על ידי העורכים.
הטרוניה היחידה שיש לי לגבי האסופית הזו היא קמצנות במידע. ציון שנת הביצוע לצד רשימת השירים או אולי בתוך החוברת פנימה (נפש יהודי הומיה), היתה מנעימה את האווירה וכלל לא הורסת את מצב הרוח ההזוי. אולם גם הגדולה שבטרוניות תתגמד מול הפרס האמיתי של האוסף הזה (לא שכחנו אותך גרי): "תותים בחום" של לחש. מבחינתי השיר הזה שווה את הכל.
לא נשכח לציין ששווה גם לערוך תצפית על עוד שני שירים המתעדים מהפכה של ממש, שלא לומר פריצת דרך בנוף המוזיקה הישראלית. ראשית, שיר הרגאיי העברי החלוצי הראשון, "אל תלכי עכשיו" של אבי מטוס - קלאסיקה. שנית, היפ הופ ישראלי בהתהוותו ובינקותו - אריאל זילבר מעורר את הסצינה ב"להתראות במבול הבא" (דה אוזון דאנס). אז אני לא יודע אם זה ההיפ הופ הראשון שהיה כאן - חייבים להתחשב ביאיר ניצני, האשם תמיד אנד אול - אבל זילבר אשכרה מראה שהוא שמע באותה תקופה ראן די.אמ.סי וביסטי בויז.
ולפני שנסיים, מסקנה מתמיהה: לצד כל בליל ההשפעות, האופנות והסגנונות שנשטח ב"יציאת חירום", איך זה שדווקא גרי אקשטיין נשמע בול כמו זאפה?
אמא שלי ממרוקו (כן ממרוקו)
4.10.2001 / 10:08