פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      וינוגרד הוליד אולמרט

      ד"ר רון בריימן סבור שלמרות השפה המתונה של דו"ח ועדת וינוגרד, אולמרט חייב להתפטר. בינתיים, הוא חוזר על אותן טעויות בעזה

      אהוד אולמרט נראה מדושן עונג אחרי שצלח את דו"ח וינוגרד, המסמך שהלך בין הטיפות ונמנע מלהצביע על העומד בראש המערכת כאחראי המרכזי למחדליה. אהוד אולמרט מתפאר בכך שהפיק את הלקחים ויותר לא יחזור על המשגים. תומכיו תובעים להשאירו במקום העבודה שלו בטענה שדרושה רציפות שלטונית.

      במקרה הנדון רציפות שלטונית משמעותה רציפות מחדלית, ואהוד אולמרט כבר מוכיח בשטח שלא למד דבר. נראה שלמרות שהיה בכוחו של הדו"ח להשיב את אולמרט למקומו הטבעי, באחד מבתיו, אולמרט לא יעשה כן, אלא ינצל את הדו"ח הלא-פסקני כדי להמשיך ולשבת בלשכתו ולסכן את קיומנו. מבחינה זו ניתן לומר שההר הוליד ..... אולמרט!

      בנוסף על הבעיות הרבות שמלחמת לבנון השנייה גרמה וגורמת, היא יצרה גם בעיה לשונית. אמנם הממשלה ניסתה להימנע מלהגדיר אותה, כמו גם את מלחמת אוסלו, כמלחמה, אבל הכינוי הרווח לגביה הכריע: "מלחמת לבנון השנייה". בביטוי זה לא מובן מאליו למה מתייחס התואר "השנייה": ללבנון, או למלחמה. בביטוי "מלחמת העולם השנייה" ברור ש"השנייה" מתייחסת למלחמה. במקרה שלפנינו התואר יכול להתייחס הן למלחמה והן ללבנון. אם ההתייחסות היא למלחמה, ראוי לדייק ולומר: המלחמה השנייה בלבנון.

      הדרג המדיני מכשיל את צה"ל

      האפשרות האחרת, לפיה "השנייה" מתייחסת ללבנון, משקפת את המציאות שנוצרה ברצועת עזה עקב אוזלת היד שמגלים אולמרט וממשלתו. הטמנת הראש בחול איפשרה את התגבשותה של לבנון השנייה, הדרומית, אחותה התאומה והמשלימה של לבנון הראשונה, הצפונית.

      בשני המקרים יש תהליך התחמשות והתבצרות של כוח צבאי עוין ותוקפני, סכסוך פנימי אלים שעלול לגלוש לעבר ישראל. מדינה ערבית המאפשרת את הזרמת הנשק המיועד לפגוע בישראל, העלמת עין מצד חיילים אירופיים האמורים למנוע את מעבר הנשק, ציפייה ישראלית חסרת-בסיס שמדינות ערביות ומשקיפים אירופיים ימלאו עבורה ובמקומה את חובתה למנוע סיכון חיי אזרחיה והשלמה עם הישארות חיילי צה"ל בשבי חוטפיהם הסחטנים.

      גורמים ישראליים שונים משמיעים השכם והערב הערכות לפיהן על צה"ל להתכונן למלחמה נוספת בלבנון הראשונה, כאילו אין צה"ל אמור להיות ערוך ומוכן בכל עת. אותם גורמים מתנהגים כאילו אין מלחמה בלבנון השנייה גם כעת, כאשר עיר ישראלית (שדרות) אינה יכולה לנהל חיים סבירים, וצבא ההגנה לישראל מנוע מלקיים ברצינות את ייעודו.

      ייעוד זה מוגדר בשפה ברורה וחד-משמעית (באתר הרשמי של צה"ל): "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה". נראה שלפי הוראת הדרג המדיני צה"ל נמנע מלעשות את המוטל עליו כפי שהוא יודע לעשות. הן בלבנון הצפונית והן באחותה הדרומית, צה"ל אינו יכול לענות על הציפיות ממנו, כאשר דרג מדיני חסר כישורים ואחריות כובל אותו.

      לבני ואולמרט- הביתה

      מי שנכשל במלחמה השנייה בלבנון ומי שמאפשר את החמרתה המסוכנת של מלחמת לבנון השנייה בעזה אינו ראוי להוביל את מדינת ישראל, גם אם ועדת וינוגרד לא הצביעה במפורש על אחריותו של אדם זה או אחר. מי שמתכחש למחויבותו לאזרחיו ומעדיף לדאוג ל"אופק מדיני" לנתיני האויב, ומי שאינו מזהה שמדובר במלחמה ולא ב"תהליך שלום", ומי שמתכחש לכך שפעילויות טרור שונות הן מתוצרת ארגון הטרור שאבו-מאזן עומד בראשו - מוטב שיפרוש מלשכת ראש הממשלה (אולמרט) וראוי שלא תחתור להגיע לשם (לבני).

      עצם הנכונות לשקול אספקת רובים ושריוניות למחבלים "הטובים" של פתח בראשות אבו-מאזן מוכיחה שממשיכי דרכם של האוסלואידים המקוריים לא למדו דבר מנפילתם של למעלה מ- 1400 קורבנות מלחמת אוסלו, לא סופי. אין דבר פחות מוסרי מסיכון אזרחים וחיילים ישראליים בפעילות שנועדה להביא לניצחון המחבלים "הטובים" על חבריהם "הרעים". מי שאינו מבין או אינה מבינה זאת, ואינו/ה מזהה שהאויב הוא רשות הטרור הפלשתינאית ולא רק החמאס - מוטב שלא יהיה או לא תהיה בממשלת ישראל.

      15 שנים של מלחמות שנבעו מהנחות שגויות ומאטימות לאזהרות חייבות לבוא לסיומן, כמרכיב הכרחי בתהליך השיקום. מי שביצע תוכניות מסוכנות ללא הערכת סיכונים מראש וללא החלטה מראש כיצד לנהוג כאשר הסיכונים יתממשו – הבסיס לכל ניהול סביר של סיכונים – אינו יכול לבקש להנהיג. קל וחומר כאשר היו מי שהתריעו בזמן אמת מפני הסיכונים, אבל דבריהם נדחו על הסף בטענות מזלזלות ובגיבוי התקשורת המגויסת למען אותם תהליכים מסוכנים, שלא זכו להערכת סיכונים רצינית. תזכורת זו חשובה היום, כאשר תומכי אולמרט מנמקים את דרישתם להישארותו בכך שצבר ניסיון. עוד ניסיון כזה ואבדנו.

      ובחזרה לסוגיה הלשונית: בביטוי "מועצת המדינה הזמנית" שהגדיר את הרשות שכוננה את המדינה בראשית תקומתה, התואר "הזמנית" התייחס ל"מועצה". כדי שהתואר יתייחס למועצה אבל לא למדינה, מוטב שכל שריה הכושלים של ממשלת אולמרט – כך קבע וינוגרד בחלק הראשון של הדו"ח שלו – יעזבו את הזירה הציבורית.