מיוחד: כל אנשי וינוגרד

עיני הציבור יהיו נשואות בראש ובראשונה אל עבר מי שעמד בראש המערכת במלחמה, ועדיין עומד בראשה כיום. מקטרגיו יטענו שנכשל חרוצות בניהול המלחמה, ועליו לקחת אחריות. תומכיו (המעטים) יטענו כי הלקחים הופקו ויושמו. העובדה היחידה שעליה יסכימו כולם היא שכושר ההישרדות שלו יוצא דופן. והוא יידרש לכל ספין שכתוב בספר כדי לשמור על עמדתו גם אחרי הדו"ח הסופי.

כבר בדו"ח הביניים נקבע כי חלוץ נכשל בניהול המערכה, אולם, עוד לא נאמר הכל על הטעיית הממשלה בכל הנוגע לכשירות הצבא ומוכנותם של חיילי המילואים, על הכניסה ליישובים לבנוניים ללא מטרות ועל הובלת התאוריה כי אפשר להכריע את חיזבאללה דרך האוויר מבלי להקשיב לאלופים שמסביבך. לחלוץ, למרבה הצער, לא ממש אכפת מכל אלה. לנו ממש כן.

לבני, שהתלוננה בעדותה בווינוגרד על אי שיתופה בתהליך קבלת ההחלטות במלחמה, שוקלת היטב את צעדיה. היא לא חששה לצאת נגד אולמרט עם פרסום ממצאי הביניים, אבל עד מהרה חזרה בה ואיבדה מניות רבות בציבור. השאלה הגדולה היא אם תחליט לוותר על המפעל הפרטי שלה – ניהול המו"מ המדיני עם הפלסטינים.

שר הביטחון במלחמה התרסק פוליטית. פרץ נותר מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות, ומאז פרסום דו"ח הביניים והחלפתו באהוד ברק, קולו נדם. אולם, בלשכתו של פרץ בוחנים בשבע עיניים את התנהלות ההנהגה, בתוך מפלגת העבודה ומחוצה לה, וברור שבמוקדם או במאוחר קולו ישמע שוב. פרץ ממתין רק לעיתוי הנכון.

מי שהודח כמעט בשידור חי על ידי הרמטכ"ל ימים ספורים לפני תום המלחמה, לאחר שזה הנחית מעליו את סגנו, מצא את עצמו בלב מלחמה ללא פקודות ברורות, ללא כוחות קרקעיים, ללא תקשורת עם חלוץ ובעיקר ללא גב תומך. הוא עדיין ייאלץ לשמוע בדו"ח הסופי על הזנחת הגבול שהיה באחריותו ועל ההישגים הלא מרשימים מול חיזבאללה.

כמי שהיה אמור להיות היועץ לענייני כוחות הקרקע של חלוץ, קפלינסקי לא הצטיין. האיש שהוצנח מעל ראשו של אלוף פיקוד הצפון כ"נציג הרמטכ"ל" נתן את ההוראות האחרונות לקרב בסלוקי ואף שלא תמיד הסכים עם חלוץ, הוא רשום על הכישלון בדיוק כמו מפקדו. כעת, לאחר שפרש מצה"ל, דו"ח אחד יכריע עם הוא יכול לזכות בתפקיד של ראש המוסד, למשל, או להסתפק בקריירה כאיש עסקים, כמו הבוס במלחמה.

בנאום ה"אני מאשים" שלו הוא כיוון את ביקורתו לעבר הרמטכ"ל דן חלוץ, אבל עכשיו הגיע הזמן לשמוע במה הוא אשם. אמרת שבינת ג'בייל בידינו? שהשתלטנו על המרחבים של העיירה הנידחת? נו, אז אמרת. 13 חיילי גולני איבדו את חייהם בקרב גבורה שלא היה צריך לקרות, ועוד לא הזכרנו את החטיפה ואת הכניסה הקטלנית של הטנק ללבנון רגע אחרי.

לשר התחבורה היתה הפריבילגיה להשמיע ביקורת על התנהלות הדרג המדיני מבפנים. מתנגדיו יגידו שהוא יכול היה להשפיע בזמן אמת. תומכיו יטענו מנגד שדחקו אותו הצידה מתהליך קבלת ההחלטות בזמן המלחמה. אבל זו הבעיה האחרונה שלו כרגע: הדו"ח צפוי למתוח ביקורת גם על הזנחת החזית הצפונית במהלך כהונתו כשר ביטחון, בשנים שקדמו למלחמה.

גם יעלון עלול לספוג ביקורת מוועדת וינוגרד, כמי שלא נתן את דעתו בכל תקופת כהונתו כרמטכ"ל על השקט המדומה בגבול הצפון ונתן לנסראללה להתקרב עד לגדר, בואכה מושב אביבים. מצד שני, לא בטוח שיעלון כרמטכ"ל היה שולח חיילים למהלך הקרקעי האחרון ומניח למפקדים לשבת מול מסכי פלזמה.

הם היו בשטח, איבדו חברים ונפצעו. הם לא זקוקים לדו"ח וינוגרד כדי לדעת מה בדיוק קרה בלבנון. גם במלחמה הבאה הם יצטוו להגיע לחזית, ויעשו זאת בלי שאלות. אבל לאחרונה הם גילו שכל זה לא מספיק כדי לאפשר להם למחות, מפני שמחאתם "מכניסה את הפוליטיקה לצבא". אז מה אם ממשלות ישראל לדורותיהן מלאות באנשים שהפכו קריירה צבאית למקפצה לחיים הפוליטיים.