כלבנוני שחי מחוץ ללבנון, חיכיתי בכיליון עיניים לקיץ מבטיח. עזבתי את לבנון ב-2005 ושבתי לאותו קיץ שכולם דיברו עליו. התיירות פרחה והחיים לא היו יכולים להיות טובים יותר.
אלא שביום רביעי אחד שני חיילים ישראלים נחטפו על ידי חיזבאללה. ואז הגיע היום השני למלחמה. שדה התעופה הופגז, הכבישים הופצצו, ובמשך יותר מחודש ראיתי כיצד מתנפצים כל החלומות והתוכניות לקיץ. אומרים שיש אנשים שמרוב שהם אוהבים את המדינה שלהם, הם הורסים אותה.
אני יודע שדו"ח וינוגרד נחשב לעניין רגיש מאוד בישראל. ברור גם למה. אבל למרות חשיבותו, הוא לא ממש ישפיע על המציאות הקשה. ישראל לא השיגה את מה שרצתה להשיג במלחמה לחסל את חיזבאללה. בצד הלבנוני זכינו לראות אדם קיצוני ההוזה שהוא ניצח במלחמה. יותר מאלף לבנונים נהרגו, אלפי בני אדם נותרו ללא קורת גג, והוא ממשיך לטעון שניצח. כלבנוני אני תוהה מה הוא השיג. כפי שאני רואה זאת, הוא השיג את סבלי, ייסוריי ושנאתי.
מלחמה ששווה מיליונים (לסוריה)
בימים אלו ניצבים הלבנונים מול משבר אדיר: הם לא מצליחים להחליט על זהותו של הנשיא. בו בזמן הם לא מצליחים להחליט מיהו האויב שלהם, וכולם - המצרים, הסורים, האמריקאים ואפילו הלובים - מעורבים במלחמות שלנו.
אני לא חושב שאולמרט נכשל. אני חושב שהציפיות שלו נכשלו. גם חיזבאללה וגם אולמרט לא קיבלו מה שהם רצו, אולם אני מכיר שכנה אחת שקיבלה, סוריה שמה. חלה שם עלייה של 75% במספר התיירים, וזאת בנוסף למאות אלפי ואולי מיליוני הדולרים שהיא הרוויחה על גבנו. כל מי שרצה לברוח דרך סוריה היה צריך לשלם 100 דולר לשלטונות הסורים. אני יודע, כי הייתי אחד מהם.
נסראללה אולי השיג מטרה כלשהי, אבל לא את המטרה של לבנון. הרי איך זה נגמר בסוף? כרגיל הלבנונים שילמו את המחיר.
הטור נכתב על ידי לבנוני בן 25 המתגורר כעת באיחוד האמירויות. הוא ביקש להשאר בעילום שם לאור העובדה שבקרוב ישוב למולדתו