התגלות אנושית

פרופסור וויליאמס ג'יימס (1842-1910) מאוניברסיטת הארוורד התמחה בסוף המאה התשע-עשרה בתחום שהיה אז חדש לחלוטין - הפסיכולוגיה. ג'יימס היה אולי הראשון שחקר ברצינות את הקשר בין הפסיכולוגיה לנסתר.

דרך מודעה בעיתון הוא הזמין אנשים לספר על התנסויותיהם בחוויות מיסטיות. הוא אסף ומיין את העדויות השונות והגיע למסקנה האמיצה והפרובוקטיבית, כי מבחינה מדעית, חוויה מיסטית היא התנסות אמיתית ולא דמיונית. ג'יימס הדגיש כי אין לחוויה זו כל קשר לדתות הקלאסיות (נצרות, יהדות, אסלאם וכו') שלהן תפקיד חברתי-שלטוני בלבד. אמנם הדתות האלו מבטיחות, כי דרך קיום טקסי תפילה, צום ושמירה על כללי מוסר נאותים אפשר להגיע לחוויות אקסטטיות שכאלו, אך מחקריו העלו כי מעטות הן העדויות בנושא.

החוויה הדתית האמיתית קבע ג'יימס, היא אישית ומשתנה מאדם לאדם. כל אחד יתנסה בה בצורה אחרת, והתנסות זו תהיה הבסיס לחיים רוחניים. לסיפור החוויה עצמה יש ערך פסיכולוגי חשוב בהיותו מעין זכוכית מגדלת לגבי תעצומות נפשו של האדם, המציגה בבירור את מסתורי אישיותו.

ג'יימס עצמו התקנא במושאי מחקרו וניסה גם הוא להגיע לחוויה דתית שכזו, הוא השתמש בכל החומרים שנודעו כממסטלים באותה תקופה: כלור, חומצה חנקנית ואפילו בקקטוס הפיוטה. באחד השלבים הוא עבר התמוטטות נפשית, שכללה חזיונות פרנואידים ומחשבות אובדניות, שהובילו אותו למסקנה, כי ישנו סוג נוסף של חוויה מיסטית-שלילית לא פחות לגיטימית מהאחרות והיא - הדיכאון.

ספרו "החוויה הדתית לסוגיה" הפך ברבות הימים לאסמכתא חשובה עליה נשענים מורי יוגה, מדיטציה ומנחי סדנאות רוחניות למיניהם, בהבטחתם לתלמידיהם כי חוויה אקסטטית-רוחנית אפשרית עבורם, ללא כל קשר להיותם דתיים או חילוניים.