חליל הקסם

אפשר לחשוב שפאולו קאולו המציא את הספרות הרו?חנ?יק?יאייג'ית, אבל עוד הרבה לפניו, הקדים אותו כוכב אחר, שבתחילת המאה העשרים כבר ידע לדבר על הנסתר בנימה נבואית. ג'יבראן, חליל (1883-1931) נולד בלבנון של סוף המאה התשע-עשרה, התחנך כנוצרי ובגיל צעיר עבר עם אימו ושתי אחיותיו להתגורר בעיר בוסטון שבאמריקה.

ג'יבראן יצא לנדודים בחיפוש אחר דרכו האמנותית, למד ערבית בביירות, חזר לבוסטון, פרסם ספר, הציג תערוכות, נסע לפריז ללמוד אמנות ולבסוף בשנת 1912 השתקע בניו יורק כשהוא מקדיש את כל זמנו לכתיבה וציור.

ג'יבראן נטש את השפה הערבית והתמקד בכתיבה באנגלית, ובשנת 1923 פרסם את ספרו הידוע ביותר, "הנביא". הגיבור, נביא בשם אלמוסטפא, עומד לחזור לארץ מולדתו ומספר לידידיו דברי הגות ועצות לגבי נושאים חשובים בחייו של כל בן אנוש. דבריו של הנביא הם כוללניים, בדיוק כמו ההורוסקופ שיכול להתאים לכל אחד, אבל מהולה בהן באופן מתוחכם כפילות שמציגה את החיים כפרדוקס: בשמחה יש כאב, בחופש יש עבדות, בערות יש חלימה, באמונה יש הטלת ספק ועוד.

בפרדוקסים האלו טמונה עוצמתו של הספר, הם יוצרים אצל הקורא סוג של מדיטציה שמפסיקה לרגע את המחשבה: "...לאהבה אין אף תשוקה חוץ מלהגשים את עצמה...ישנם אלו שדרך ידיהם נשמע קולו של אלוהים...בין ניסי היומיום של חייך הכאב נראה לא פחות מופלא מהשמחה...כיצד תמצא את סודות המוות, אם לא תחפש אחר ליבם של החיים".

הסגנון הרוחני של הספר, התאים לתרבות החדשה שחיפשה שלווה נפשית בלי להתחייב לזרם דתי מסוים. וכך למעשה הפך ג'ובראן לנביא בעצמו, אבל של התרבות החילונית המערבית. בשנות השישים הפך הספר "הנביא" לתנ"ך של תרבות הנגד, ובשנות השמונים צוטט על ידי כל מורה רוחני. בשנות התשעים כבר אומץ על ידי נציגי ההורות האלטרנטיבית: "ילדיכם הם לא הילדים שלכם. הם בני ובנות החיים המשתוקקים לעצמם...אולי תשאפו להיות כמוהם, אבל אל תנסו לעשותם כמוכם".

ג'יבראן, למרות התהילה, לא היה מעוניין בעודף תשומת לב. הוא נשאר להתגורר בדירת חדר עד סוף חייו ונפטר ממחלת כבד, שנגרמה כנראה מאלכוהוליזם. על פי צוואתו, גופתו הועברה ללבנון וכל תמלוגי ספריו נתרמו לבני הכפר בו נולד.