הפריימריז במישיגן: זו הכלכלה, טמבל

המדינה שבה ממוקמת עיקר תעשיית המכוניות של ארצות הברית, מישיגן, לא רצתה לערוך את הפריימריז שלה יחד עם שאר המדינות. זו הסיבה שהיום עורכים הרפובליקנים את הבחירות לבד. המפלגה הדמוקרטית נענשה על היוזמה לשנות את חוקי הפריימריז: נציגים ממדינה זו לא יוכלו להשתתף בוועידה הדמוקרטית בסוף הקמפיין ולהצביע עבור המועמד שלהם. רק הילרי קלינטון לא פרשה מהמרוץ במישיגן, אבל להצבעה עבורה יש ערך פסיכולוגי בלבד.

הסיבה לרצונה של מישיגן לערוך את הפריימריז לפני שאר המדינות היא המצב הכלכלי הקשה בו היא נתונה. תעשיית המכוניות במשבר מתמשך ואחוז האבטלה בה הוא הגבוה בארצות הברית – כ-7.5%. אין פלא, אם כן, שבמישיגן תופסת האמירה המנצחת של ביל קלינטון בבחירות 1992: "זו הכלכלה, טמבל". המצוקה הכלכלית היא אחת מהסיבות לפופולריות הרבה של מיט רומני במדינה הצפון-מזרחית.

כמומחה הגדול ביותר לכלכלה מבין המועמדים הרפובליקנים, איש העסקים המצליח רומני הבטיח לשקם את הכלכלה ההרוסה של מישיגן ולהגדיל משמעותית את מספר המשרות. רומני הוא גם בן המדינה ואחד מיקיריה: אביו היה מושל במשך שש שנים.

ג'ון מק'קיין, לעומת זאת, טוען שזוהי עמדה פופוליסטית ומסרב להבטיח נסים כלכליים. הוא מוכן רק להשתדל. עם זאת, הישועה שלו עשויה להגיע ממקום אחר. בגלל העובדה שברק אובמה וג'ון אדוארדס אינם רצים, רבים מהדמוקרטים עשויים להירשם להצביע בפריימריז הרפובליקניים. הקהל הדמוקרטי מעדיף את מק'קיין על רומני.

גם מכיוון האקבי נשקף לרומני סיכון. הוא נהנה מבסיס תמיכה גדול של אוונגליסטים, וגם המסר הכלכלי שלו אהוד במישיגן. הסיסמה שלו, "אמריקאים רוצים נשיא שיזכיר להם את האדם שהולך איתם לעבודה, לא מי שפיטר אותם", נשמעת על רקע הקושי הכלכלי של מישיגן מפתה מאוד. באופן תיאורטי, אם כן, רומני אמור לנצח, אבל בעקבות הלקח של ניו המפשייר, אף אחד לא מעז להתנבא.