תושבי דרום ת"א רוצים לנשום אוויר נקי

האזור הכי מזוהם בגוש דן בקיץ 2007 היה דרום תל אביב והתחנה המרכזית החדשה. כך עולה מנתוני המשרד להגנת הסביבה. בעקבות דו"ח שפורסם בנושא, התכנסה הבוקר ישיבה בראשות ח"כ אופיר פינס, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה וח"כ דב חנין בלב מקור הזיהום, משרדי חברת הניהול של התחנה המרכזית החדשה.

מהדו"ח שפורסם עולה כי מקור הזיהום העיקרי הוא גזים הנפלטים לאוויר ממפלטי כלי הרכב הרבים באזור, בעיקר מהתחבורה הציבורית, המונעת ברובה באמצעות מנועי דיזל. כ-5,000 אוטובוסים ביום מסיעים מעל מאה אלף בני אדם מהתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ואליה. אל מוקד זיהום זה, ששטחו הוא רק 40 דונם, מגיעות גם מאות ואלפי מוניות שירות ביום ותורמות לזיהום הרב שמצטבר באזור וחודר לריאות התושבים.

"זיהום האוויר הוא נושא כאוב שעולה לנו בחיי אדם", אמר היום ח"כ פינס כשפתח את הישיבה, בה נכחו גם נציגי העירייה, התושבים וחברות האוטובוסים. "זה לא סוד שמדינת ישראל מפגרת בנושא אחרי מדינות רבות בהן מדינות עולם שלישי. כל מה שהמשרד להגנת הסביבה דרש נשאר על הנייר והמחיר קשה מאוד", אמר פינס.

במהלך הישיבה הציגו נציגי עיריית תל אביב את התוכנית האסטרטגית החדשה של העירייה להפחתת זיהום האוויר בעיר. נציגי העירייה סיפרו על תוכניות ארוכות טווח לשנת 2015 ולשנים 2020-2025 והתגאו בנתונים שמלמדים כי בשנים האחרונות חלה ירידה מסוימת ברמות זיהום האוויר באזור. "כל התוכניות של עיריית תל אביב הן בבחינת מסך עשן. התוכניות הן לצורכי תקשורת ונועדו למשוך זמן", טען עו"ד עמנואל וייזר, יו"ר ועדת איכות הסביבה של לשכת עורכי הדין, שנכח גם הוא בישיבה. "הירידה ברמת זיהום האוויר נובעת בעיקר בשל התקדמות הטכנולוגיה ולא בשל פעולותיה של עיריית תל אביב. אם העירייה רוצה לגרום לשינוי, מדוע היא לא מחייבת את חברת התחנה המרכזית, שהיא חברה בבעלות פרטית, להפסיק את עבודתה ולסגור את התחנה?"

במהלך הישיבה התפרצה נציגת וועד התושבים וקבלה על דברי נציגי העירייה, "אנחנו בסך הכל מבקשים לנשום, אבל כנראה שלעירייה הרבה יותר נח לשכוח מאתנו ולהמשיך את המצב כמו שהוא", טענה. גם ח"כ דב חנין קבל על המצב הנוכחי ודימה אותו לפקק תנועה, "ישנו מצב של חוסר תקשורת בין משרדי הממשלה לעירייה, לכל אחד רעיונות משלו ואף אחד לא מדבר עם השני". על דבר אחד הסכימו כל המשתתפים – מתן עדיפות לתחבורה הציבורית בישראל, על ידי יצירת נתיבים מיוחדים לאוטובוסים ובהפיכתם למונעים באמצעות חשמל. ואולם, איש מהנוכחים לא היה מוכן להתחייב ללוח זמנים או למקורות מימון של התכניות ה"ירוקות".