שהאחרון יכבה את האור

ליאת ברגמן מאמינה שעוד שביתה אחת כזו ואבדנו, ואולי עדיף להודות במה שאנו - מדינת עולם שלישי בלי כבוד לחינוך. רשימה לא אופטימית

ליאת ברגמן

בואו נחזור לעשן במסעדות. אתם יודעים מה, גם בבתי קולנוע. ואם כבר עשינו את זה, אז בואו נרד מגבם של כל המושחתים. שוחד זה מה שמרגש אותנו? תפירת ג'ובים? ולגבי דו"ח ועדת וינוגרד - ישר לפח. (ולא לפח המחזור). אם אנחנו מדינת עולם שלישי, אז בואו נעשה את זה עד הסוף. שהרי כל מדינה שבה המרצים שובתים משך כמעט שלושה חודשים וציבור סטודנטים עצום עומד לספוג את התוצאות במלוא עוצמתן, היא מדינה שהכינוי מדינת עולם שלישי ניתן לה בצדק.

שביתה באוניברסיטאות, שביתה בתיכונים, שביתה של סייעות הגננות, של עובדי רשות שדות התעופה, של הסתדרות העובדים הכללית, של הסתדרות העובדים הלאומית, של משרדי ממשלה, של האחיות, הרופאים, של המדינה. ראינו כבר הכל. כל מי שנשמה באפו ורוח סוציאליזם (ואפילו קפיטליזם) בנשמתו, מממש את זכותו, החריגה יש לציין, לשבות. אבל במדינת עולם שלישי כמו במדינת עולם שלישי, החריג הוא הנורמה, והנורמה היא הרגל נפסד.

על מי לכעוס?

אפשר לכעוס על המרצים. אפשר גם לכעוס על האוצר שלא משווה את תנאיהם של המרצים לתנאים הראויים לאנשי אקדמיה. אפילו כדאי. כי מדינה שמערך התגמולים שלה הוא כזה שלוקה בחסר ביחס לאנשי אקדמיה וביתר ביחס לנבחרי ציבור, היא מדינה עם סדר עדיפויות לקוי. דור נבער, נטול סקרנות והלום פריים טיים גדל לנו בין הידיים, ואנחנו ממשיכים, כעכברים אחרי החלילן מחשבים לאחור את קיצנו. והוא יבוא. כשאלו נתוני הפתיחה שלנו, אין ברירה אחרת.

האקדמיה במדינת ישראל מידרדרת, באיכותה ובהיקפה, שוק העבודה הופך לתובעני יותר ויותר, והמצב שנוצר מעניק יתרון בלתי נסבל לתלמידי המכללות על אלו שהיו אמורים ללמוד באוניברסיטה, שם ההשכלה לא נקנית בכסף. בימים אלו היא אינה נקנית או מוקנית כלל. מותר לכעוס – על המרצים שמימשו את זכות השביתה שלהם בצורה אלימה כל כך. על האוצר, שלא השכיל למנוע את השריפה לפני שפרצה ועל ניסיון, שהכינוי עלוב עושה עימו חסד, לכבותה בזמן. ואולי יותר מכך – על העדר האמונה המוחלט בקלישאה המוצדקת שבחינוך עתידנו, ובלעדיו אנחנו ערימה של בורים שחיים בעלטה תרבותית, מדעית, אומנותית, מפגרים אחרי אומות העולם שהיינו רוצים להיות נר לרגליהן.

על הסטודנטים שהיו לאסקופה נדרסת לרגלי המצב, ולא עלו על בריקדות, רוקנו משאיות עמוסות חול בשערי המוסדות האקדמיים, נעצרו, הבעירו, זעקו וסייעו לפתרון המשבר. על האוניברסיטאות שהפתרונות שהציעו למשבר מבזים את האקדמיה הישראלית ומשפילים את קומתה אפיים.

את המחיר של השביתה המיותרת הזו, (מיותרת משום שניתן היה למנעה, ולא משום שהצדק אינו במתרס של המרצים), נשלם אנחנו - הסטודנטים, הסטאז'רים, הדוקטורנטים. אלו חיינו שהושמו בהמתנה. זו משכורתנו שעל הכף. זה עתידנו שהרסתם, ועתידם של ילדיכם. חשבו על זה בפעם הבאה שתעבירו עוד כסף לביטחון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully