כל שנה הוא מגיע וכל שנה הוא אותו הדבר: קמים ב-7 לפנות בוקר, עולים את המצדה ברגל (חוץ מהמורות שמנופפות לשלום מהרכבל כי "אנחנו כבר לא בגיל שלכם"), ואוכלים כמויות בלתי נגמרות של במבה (ואם יש מזל אז גם קצת במבה אדומה). בערב עושים ארוחת ערב במאהל בדואי, כזה שאפשר להישבע שמנהל אותו מישהו שכל קשר בינו לבין העדה הבדואית הוא שיש לו חיוך של גמל, ובערב מגיע הדובדבן שבקצפת: "דיסקו מטורף" עם המורה לתנ"כ וD.J שמזכיר באופן מחשיד ממש את הליצן שהופיע במסיבת כיתה ב'.
אז מנהלים יקרים מה עשינו? במי פגענו שמגיעים לנו טיולים כל כך מעאפנים? במקום לקום מוקדם בבוקר, אפשר גם להתחיל את הטיול בצהרים: נישן קצת, נעלה את המדרגות הנעות של עזריאלי, נאכל בערב חומוס טוב נטול צואת גמלים ובמקום דיסקו עם המורה לתנ"כ, פשוט נפרוש עם החבר'ה למסיבה נורמלית.
עזבו אתכם מהצפיפות של מאוטובוס, מהמסטיקים שמודבקים בכל מקום ומילדי הכאפות שגדלו להיות מדריכי טיולים מעיקים אני בעד להישאר בבית עם החברים הטובים, ליהנות משמיכה ושוקו חמים ומסרט איכותי. והמורה לתנ"כ? שתלך לטפס את המצדה בזריחה בעצמה. אם תעשה את זה מספיק מהר אולי ניתן לה להצטרף....
אז מה אתם אומרים? מצטרפים למגניבים בספסל האחורי או חושבים שהמגניבים האמיתיים נשארים בבית?
טיולים שנתיים - חם או סתם?