ניו המפשייר בוחרת מועמד

ביל קלינטון לומד בימים האחרונים שיעור חשוב באמנות הבלתי אפשרי. "אני לא יכול להפוך את הילרי לצעירה יותר, גבוהה יותר, לגבר"... הוא אמר אתמול בעצרת תמיכה. אם ארצות הברית רוצה בנשיאה מעולה, מוכשרת, מנוסה, את זה משפחת קלינטון מוכנה לספק ודרכי השיווק עכשיו, בעקבות המפלה הצפויה בניו המפשייר משתנות.

הילרי הקשיבה לנותני העצות שזיהו את הבעייתיות בקמפיין שלה ותלו אותה בחוסר היכולת של הילרי לתקשר ברמה רגשית ולהתחבב. אתמול בניו המפשייר היא ניסתה לבצע פנייה תדמיתית חדה ולשכנע שאין זה כך. בעת פגישה בבית קפה עם נשים, היא נשאלה "כיצד היא מצליחה לעמוד בקמפיין ולהישאר כל כך נמרצת". היא הודתה שזה לא קל, אבל, אמרה כשדמעות בעיניה, היא יודעת שזה הדבר הנכון לעשות. היא לא רוצה לראות את המדינה סופגת מפלה.

גם הדמעות וגם העמדת חשיבות המדינה מעל לכל לא שיכנעו את קבוצות המיקוד שצפו באירוע. הילרי לא משכנעת בקול בוכים, אפילו אם היא מתכוונת לכך. אי אפשר, פשוט לא ניתן לזייף אותנטיות, באותה מידה שאי אפשר להפוך את הילרי לצעיר גבה קומה. וגם קשה להאמין שהנרקיסיזם, ה"אני מנוסה, אני עשיתי" של קלינטון נעלם בן לילה.

מה כן אפשר? ניתן להשתמש בביל בערמומיות. למשל, להתקשר אליו באמצע עצרת לטלפון הסלולרי. ביל קלינטון קיבל טלפון באמצע אירוע תמיכה, נבוך לרגע, ביקש סליחה ולא הספיק לענות. אחר כך הוא אמר: "זו יכולה להיות רק הילרי. היא היחידה שמכירה את המספר הזה". והיא אכן התקשרה שוב. "אני בדיוק בעצרת תמיכה במועמדות שלך", אמר הבעל המסור. "כן, אני אמסור ד"ש. אני אוהב אותך", חתם את שיחת הטלפון, לקול תשואות.

להילרי קלינטון יש סיבה טובה לעשות מאמץ אמיתי לזכות בניו המפשייר. מתוך 14 הנשיאים האחרונים, רק שניים לא ניצחו בניו המפשייר. מדובר בשיטת בחירה נורמלית, הצבעה בקלפיות ולא טקסים פגניים מוזרים כמו באיווה. כאן היא לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד. מצד שני, ביל קלינטון הוא אחד משני הנשיאים שלא ניצח (בשנת 1992). ביש מזל משפחתי?

עוד מועמד שלא יכול להרשות לעצמו להפסיד הוא מיט רומני הרפובליקני. הוא ספג חבטה שלא ציפה לה באיווה ממייק האקבי. ניו המפשייר קרובה מדי לבית של מי שהיה מושל מסצו'סטס. הוא הוציא מכספו שלו כדי לממן תשדירי בחירות בטלוויזיה, בעיקר כאלה המנגחים את המתחרים האחרים. באופן זה הוא גם הפך לשק החבטות של שאר המועמדים הכועסים.

בניו המפשייר יש למנצח של איווה סיכוי קטן. שם אין מספר כה גדול של אוונגליסטים. אבל ג'ון מק'קיין פתאום מגיח מאחור ומסתער וכעת יש לו סיכוי מסוים לנצח את רומני. ההסתייגות ממק'קיין היא היותו שייך לממסד הישן, ואחד ממייצגיו הבולטים. מיט רומני מציג את עצמו כסוכן שינוי, כדבר חדש ורענן.

אבל בדיוק כך מנסים כל המועמדים בשלב זה להציג את עצמם. לכל אחד יש גרסה משלו לסוג השינוי הנחוץ, כולם מרחיקים את עצמם מההתאבנות הנוכחית של הכלכלה ומדיניות החוץ. זו אולי גם ההשפעה הגדולה ביותר של הניצחון של אובמה באיווה. כולם כעת רוצים להתחקות אחרי ההצלחה שלו דרך חיקוי הרטוריקה שלו. דמוקרטים, רפובליקנים, לא משנה, הם מוכנים לשנות הכול, גם אם הם לא מאמינים בזה, הכול כדי לזכות בחסדיהם הצוננים של תושבי מדינת הגרניט.