רופא הנשמה

בתוך הבלבול השולט בכל רגע, יש זרע של התעוררות שהוא טבע הבודהה - התרופה של דיפאק צ'ופרה לבדידות, כתבה שניה

דיפאק צ'ופרה
08/01/2008

תרופתו של הבודהה אינה פשוטה למרבית האנשים, משום שלהיות לבד זה לא פשוט. כשהוא מבקש מהאנשים להיכנס פנימה, נראה כאילו בודהה מבקש מהם להיות עוד יותר לבד. אבל צריך להתייחס קודם לשורש הבעיה. מי מרגיש לבדו? אתם ואני. ברגע שאנחנו משתמשים במלים פשוטות אלה, אנחנו מגיעים לקושי האמיתי.

"אתה" הוא מישהו נפרד מ"אני". אנחנו יכולים להיות מחוברים, ויחד עם זאת לא להרגיש מחוברים. "אני" מייצג את האגו שלי ואת כל מה שהוא נצמד אליו בעקשנות או בייאוש. בודהה צריך לפתור את הבעיה של "אתה" ו"אני" לפני שתורתו, הדהרמה, תוכל לבצע ריפוי. הסיבה שאנשים מכבדים את בודהה אבל אינם הולכים בדרכו היא, שהם אינם מרגישים מספיק מוטיבציה לחפש שינוי. בעיני רוחם עולה מראה נזירים בודהיסטים העושים מדיטציה ללא הפסקה, נוקטים משמעת קפדנית ונמנעים מהעולם. התדמית אינה שקרית לחלוטין, אבל גם אינה שלמה.

כמו כל תורה רוחנית גדולה, הבודהיזם הפך לדת מאורגנת ובכך הציע דרך חיים לאנשים פשוטים, כמו גם לנזירים פרושים. עם זאת, כותב לי מישהו: "אני מכיר בודהיסטים רבים ממדינות אסיה. הם יכולים לצטט את סוטרת הלב כולה בעל פה, אבל הם אף פעם אינם עושים מדיטציה. הם אינם יודעים איך להשקיט את התודעה, מהו טבע המחשבות שלהם ואינם עושים שום עבודה רוחנית. לפעמים הם הולכים למקדש בתור אירוע חברתי, כדי לפגוש אנשים ולדבר איתם, או משום שהמשפחה שלהם מצפה מהם לכך".

במלים אחרות, תורתו של בודהה סובלת מגורל זהה לתורתו של ישו. ובכל זאת, גם כאן כמו אצל ישו, בודהה הציב את האמת בפני מאמניו כדי שיוכלו לבחור בה כאמצעי לשחרור. אין להימלט מפני העובדה שבודהה היה מאסטר באבחון המצב האנושי. איש לא ראוי יותר ממנו לתואר רופא הנשמה. ובכל זאת, הוא סירב להשתמש במלים כמו רוח, נשמה או אלוהים.

הוא הבין שהמחלה של הפרדה ובידוד התקדמה במידה כה רבה עד שהרוחנית עצמה נדבקה ממנה. "נשמה" ו"אלוהים" הם תוויות. תוויות מתאימות לדברים שאתם כבר רואים לנגד עיניכם, דברים שאתם כבר יודעים. אני יכול לתת לעצמי תווית של גבר הודי, בעל ואב, מפרנס, אזרח וכן הלאה.

עוד בוואלה!

סוף סוף זה אפשרי: ספא יוקרתי ומפנק אצלכם בחדר האמבטיה

בשיתוף ג'יימס ריצ'רדסון

האמת בגילוי עצמי

כל אלה הם דברים שאני רואה ואני כבר יודע. האם אני יכול לתת לנשמה שלי תוויות באותו אופן? לא. לגבי בודהה, אלוהים והנשמה היו סימני שאלה, לא דברים שאפשר לתייג. הם היו בלתי נודעים. הם היו חייבים להיות כאלה, משום שאם מישהו מחפש נחמה אצל אלוהים ואיחוד עם הנשמה, הוא אינו יכול לדעת מראש מהי מטרתו. אחרת, אנחנו פשוט מתכסים בתחפושת. בודהה הבין שכאשר אנשים מתפללים לאלים, הם מתפללים ליצירות של ההכרה ומה שההכרה יוצרת לא הייתה מהות או אמת מלבד השלכה.

כל דבר שאני יכול לתייג הוא השלכה של תפישה שאני מכיר טוב מידי. אולי אוכל להיות חכם מספיק כדי להסתיר את האגו שלי ולהשליך אותו החוצה כאל בעל עוצמה אינסופית, יודע כל ונוכח בכל. אבל בכל פעם שהנודע מושלך אל הבלתי נודע, משהו מזויף מתרחש והאמת מתרחקת, לא מתקרבת.

בודהה היה מנתח קיצוני והוא חתך את כל התוויות שהצמידו שם לבלתי נודע. באופן טבעי, אנשים שבאו אליו לחפש ניחומים הוכו בהלם כאשר בודהה הציע להם ניתוח קיצוני. הם ראו בעצמם מחפשים ענווים אחרי האמת, שאותה הם רצו לשמוע מפיו. בודהה היה מספיק חכם כדי לא לספק את הצורך הזה. במקום זה, הוא הכזיב את ציפיותיהם לגבי איך שהאמת פועלת.

האמת לא נמצאת במלים, אלא בתובנות וגילוי עצמי. אמת אי אפשר ללמד ואי אפשר ללמוד. היא עטופה בתוך המודעות עצמה. כדי להגיע לאמת, אתם חייבים להפוך לאמת. התודעה שלכם חייבת להשתנות עד שמה שמזויף נותר מאחור. ואז האמת תצא לאור, חזקה ועומדת בפני עצמה.

אלה הן קביעות פשוטות ואוניברסליות. ובכל זאת הן הפכו טרף קל לאישיות האגו. נניח שבודהה רצה שנהיה בלתי אלימים, נכבד את כל צורות החיים ונתייחס בחמלה אפילו לזרים. בהקשר של הדת שבודהה הכיר כילד, אמת זו כבר התקיימה והייתה מוכרת בשם אהימסה, או בתרגום המקובל "לא להזיק". הרופאים עדיין מכירים באהימסה כיום כחובתם הרפואית - קודם כל לא להזיק. אבל אהימסה יכולה בקלות להתגלות כחלק מהמחלה האנושית במקום חלק מהתרופה. אני יכול להרגיש נעלה מעל אנשים אלימים משום שאני לא אלים. אני יכול לתפוס את העמדה של עליונות מוסרית ולהרגיש בטוח. אני יכול להימנע מקונפליקט ולהתרחק כאשר ויכוח הופך לתוקפנות ומלחמה.

אמת בלי כנסיה

וכך, באופן בלתי מורגש, האהימסה חוברת לאגו, שרוצה להרגיש נעלה ולחשוב על עצמו דברים טובים מבלי להיות מעורב. אמת יכולה גם לסבך אתכם בצרות. אם ללכת בכיוון של אהימסה, אני עשוי להפוך לפציפיסט שמוצא את עצמו שנוא על ידי החברה שלו על כך שהוא מסרב להגן עליה מפני אויביה. שנאה זו עשויה להוביל לרדיפה וכך אהפוך להיות קדוש מעונה על מזבח האמת. אזרק לכלא או במקרה הקיצוני אהפוך לנזיר שמעלה את עצמו באש בויטנאם כדי לעורר את התודעה של העולם – ובסופו של דבר אסבול יתר מאשר לולא למדתי את האמת הקרויה אהימסה.

אנו נתקלים בחידות כאלה מידי יום, כמו מדוע ההבטחה של בודהה וישו, שהאמת תשחרר אותנו, לא הוגשמה. ובכן, איך יכול מצב זה להשתנות? בסופו של דבר, איך מתאימה מטרתו של בודהה לעולם? מטרתו הייתה להביא סוג של רוחניות שישחרר אנשים לחיות בשלווה. כרגע אנחנו זקוקים נואשות לרוחניות חילונית. אלוהים נחטף על ידי הקיצוניים במידה כזו עד שלמחפשים שאינם רוצים להיאנס על ידי תפישות פנאטיות של אמונה לא נותר לאן לפנות. בודהה פותח נתיב לאמת בלי כנסיה.

ומה שחשוב אף יותר, האמת של בודהה ארוזה וסגורה. אינכם יכולים להפוך אותה לדוגמא שהרשויות כופות או לספר חוקי דת שהמאמינים משננים בעל פה. אמת ארוזה וסגורה היא מלכודת. היא עשויה להעמיק את האשליה שנועדה בעצם לפזר וליצור בסופו של דבר אף יותר פירוד.

קחו למשל ערך רוחני שכולם מאמינים בו, כמו אהבה. אנשים הרגו בשם האהבה וסבלו נוראות באין ספור דרכים. החיובי תמיד ארוז יחד עם השלילי. האם טובה של האהבה עולה על הרוע שבה? בודהה לא מדד אמת כך. אילו מספיק היה להגיד לאנשים לצאת ולהיות טובים, לאהוב ולא לגרום סבל, החולי האנושי לא היה ממשיך להתפשט. בודהה רצה לעקור את זרע האשליה, לא להאכיל את ההכרה ברעיונות חדשים שייכנעו לשחיתות בעבודה הנוקשה של הזמן.

הוא לא התכוון לפחות מאשר "מהפכה פנימית". אנשים הבאים מהכפור נוהים אחרי מהפכה פנימית זו, משום שיש להם בור פנימי במקום בו היה פעם אלוהים. אבל במובנים רבים האלוהים ההוא היה רק דמות, כפי שבודהה היה רואה זאת. רוב האנשים אינם מצליחים למצוא את מה שהם רוצים ברוחניות, מכיוון שהם מסלקים דמות אחת של אלוהים רק כדי למלאה באחרת (הם אפילו הופכים את בודהה לאל, בדיוק הדבר שהוא התכחש לו). מהפכה פנימית, פתיחת נתיב לשחרור הוא מה שבודהה מיצג. לא פחות מזה ירפא את האנושות מתחלואיה.

להיות ערני לאור שבפנים

אילו האנשים יכלו לראות שהחולי האנושי הוא זמני, העולם כולו היה משתנה. למרות קשיי אמונות העבר שמעצבות קונפליקט נורא כמו זה שבמזרח התיכון, התרופה של בודהה עדיין בעינה עומדת, למרות שאיננו יודעים באיזו מידה. רוחניות חילונית יוצרת תת תרבות נפרדת בכל מדינה בה התחילו האנשים לחפש דרך חדשה ואוסף חדש של אמונות. דרכם אינה צריכה לעבור תחת שמו של בודהה. המהות היא להתקדם קדימה, לא התוויות חשובות. במקום בו צמיחת התודעה מוזנת בכל מקום בעולם, ניתן להבחין במגמות הבאות:

מדיטציה תהפוך לעניין נפוץ שבשגרה. הילינג, הן פיזי והן נפשי, יהפוך לשכיח. תפילה תיתפש כאמיתית ואפקטיבית. הגשמת משאלות תיתפש כתופעה מציאותית. אנשים ירכשו מחדש חיבור לרוח. אנשים ימצאו תשובות בתוכם לשאלות הרוחניות העמוקות ביותר שלהם. הם יאמינו בתשובות הפרטיות שלהם ויחיו בהתאם.
קהילות של אמונה תיווצרנה.
השפעתם של גורואים וברי סמכא רוחניים אחרים תתמעט. מסורות רוחניות יצמחו ויתמכו בתורות הרוחניות הגדולות בליבן של הדתות המאורגנות. אמונה שוב לא תיתפש כסטייה לא רציונאלית מההיגיון והמדע. מלחמות יתמעטו בעוד שהשלום יהפוך למציאות חברתית. הטבע יחזיר לעצמו את ערכו המקודש.

אין נתיב רוחני שיכול להצליח מבלי להתמודד עם הכאן ועכשיו. בודהה רצה שנהיה מודעים למי שאנחנו ברגע הזה משום שבלב המהומה והבלבול, השולט בכל רגע, יש זרע של טבע בודהה, של התעוררות.

אם אתם מבחינים בזרעים אלה ומיחסים להם ערך, הם יתרחבו, ובסופו של דבר ימלאו את חורי הבידוד וחוסר המשמעות. הנתיב הוא בלתי מורגש אבל טבעי, ופתוח בפני כולם. להבחין מי אתם זה פשוט, אבל קשה. אתם יכולים להיות עדינים כלפי עצמכם. אין לוח זמנים, אין צורך בחומרה או משמעת.

תפקידכם הוא להבחין שיש בתוככם אור, גם אם קטן. נר קטן שונה רק במעט מאור השמש המסנוור, במהותו או במידתו. שניהם אורות של הטבע. מה שיגרום לאור שלכם לגדול, ישרת אתכם. מדיטציה לא תהיה תרגול נפרד מחיי היומיום, היא תהפוך למצב נורמלי של מודעות עצמית, של להיות ערני במקום ישן. במשך 2,000 שנה החזיק הטבע את הריפוי לבדידות בליבנו. כאשר תבחינו בעצמכם כבודהה, עדיין תהיו לבד, אבל הבדידות שלכם תמלא כל פינה של יצירה בטווח הנראה לעין.

תרגמה לעברית: עדית בן פורת.

  • דיפאק צ'ופרה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully