לכבס את הקרמה

בשנות החמישים, טרם פריצתה של תנועת העידן החדש, הדיווחים היחידים כמעט שהגיעו מהודו, היו תמונות של פאקירים מחויכים על סדי עינויים. אלו היו תוצריה המודרניים של הדת הג'איניסטית.

הסיפור על מייסד הדת מ?ה?ו?ויר?ה (Mahavira), דומה באופן חשוד לסיפור חייו של הבודהה, שניהם חיו בערך בשנת חמש-מאות לפני הספירה, שניהם היו נסיכים שפרשו לטובת חיי סגפנות, אך לעומת הבודהה שהגיע להארה, מהווירה בחר להמשיך בצומות ובעינויים, להתהלך בעירום והנה, בשנה השלוש-עשרה לנזירותו, בגיל 40 הוא הפך לג'ינה – זה שהואר מתוך כיבוש יצריו. לאחר מותו התפתחה סביב דמותו כת, שראתה בדרכו הקיצונית את הכיוון האמיתי לגאולה.

באמונה הג'איניסטית, הנשמה מבלה מחזורי חיים רבים בתוך קונכיות, תולעים, צרעות ופרפרים. רק לעתים נדירות זוכה הנשמה להתארח בגוף אנושי ואז זו הזדמנות לשחרור המיוחל. כדי לממשו יש להיפטר מהקרמה הג'אינסטית, שנוצרת מחלקיקים המצטברים על גבי הנשמה בהתאם למעשיה. ניתן לפורר ולפזר את החלקיקים האלו על ידי מעשים טובים, צום, סיגופים ובעיקר באמצעות א-הימסא – אי פגיעה בכל סוג של יצור חי ואפילו בכל דומם. עיקרון זה אומץ על ידי רוב הדתות בהודו, אך הג'אינסטים הלכו איתו כמה צעדים קדימה.

הם לובשים מחסום לבן על פיהם על מנת שלא לבלוע חרק כלשהו ומקפידים לטאטא את דרכם תוך כדי הליכה, בכדי שלא לדרוך חלילה על בעלי חיים. הקיצוניים יותר אף אינם לובשים דבר ומענישים את עצמם נפשית ופיזית מידי יום על מנת לשחרר את פירורי הקרמה מהגלגולים הקודמים. ברגע השיא, הג'איניסט מקבל את המוות בהרעבה עצמית ובשלווה גדולה. לפי האמונה הג'אינסטית, מי שלא זכה בהארה לאחר 13 שנות סיגופים, זכאי לסיים את חייו בהתאבדות.

לצד הקיצוניות הג'איניסטית התפתח גם קו מתון יותר של מאמינים שניצלו את האיסור על עבודת אדמה (כדי לא להרוג יצורים חיים) ופיתחו יכולות מסחר מרשימות. כיום, חיים בהודו כשבעה מיליון ג'איניסטים הנחשבים לעשירי המדינה. אחד הג'איניסטים הידועים ביותר במאה העשרים היה אושו, שכידוע, ויתר על העקרונות הסגפניים של דתו, אך שימר באדיקות את החיבה לכסף.