הנשיא ושברו

השעה שלוש וחצי אחרי הצהריים, היכל הספורט החדש בעיר קוטאיסי. מחוץ לאולם מצטופפים מאות מתומכיו של מיכאיל סאאקשווילי, נשיא גאורגיה, שמגיע לעיר 48 שעות לפני פתיחת הקלפיות בבחירות לנשיאות המדינה. התומכים, עטופים מכף רגל ועד ראש בצעיפים וכובעי צמר של המועמד, צורחים סיסמאות תמיכה באיש שרבים במדינה נהנים לשנוא.

הקהל מורכב מחתך גילים רחב, נוכחות רבה נרשמת בקרב בני נוער שרואים בסאאקשווילי מצליחן, שהצליח לשבור את הדימוי הפרימיטיבי של האזור, פוליטיקאי שנראה כמו כוכב טלוויזיה אמריקני ופחות כראש ממשלה של מדינה נחשלת באמצע הקווקז.

לפתע נכנסת שיירת הנשיא לחנייה, עשרות פעילים זועקים באקסטזה ומג'יפ השרד יוצא סאאקשווילי היישר אל אלפי התומכים שממתינים לו בפנים. הנשיא הצעיר יודע את העבודה ומצליח בהבטחות אין סוף להלהיב את הקהל, שצמא לעתיד טוב יותר ומעט תקווה. סאאקשווילי מבטיח להמונים אולם ספורט נוסף, זהה לזה שבו הם נפגשים. הוא מבטיח גם מקומות עבודה, צמצום האבטלה ומיגור העוני.

עוד לפני שמישהו מספיק למצמץ או לתהות כיצד כבוד הנשיא מתכוון לממש את ההבטחות מרחיקות הלכת ללא כסף בקופה הציבורית, סאאקשווילי כבר קופץ מהבמה במרכז האולם ותוך כדי לחיצות ידיים עוזב את האולם למחיאות הכפיים של הקהל המשולהב. למרות הבטחות לשוחח עם עיתונאים ומשקיפי בינלאומיים, הנשיא נכנס חזרה לרכב שנוסע מהמקום בחריקת צמיגים שרק מלהיבה יותר את הקהל מסביב.

אני נותר מאוכזב. רציתי מאוד לפגוש פנים אל פנים את האיש שהצליח לכבוש את גיאורגיה במהפכת הוורדים וכיום נאבק על עתידו הפוליטי. היו לי שאלות רבות לסאאקשווילי, אבל לפחות זכיתי לראות מפגן נדיר בעוצמתו, על קו התפר המפחיד בין אירוע פוליטי, פולחן אישיות ועוצמה דתית של הערצה. כשאני יוצא מהאולם לקור המקפיא בחוץ אני מציין לעצמי כי לאט לאט מתברר לי מדוע רבים מעריצים את סאאקשווילי ורבים כל כך מתעבים את האיש ואת כל מה שהוא מייצג.

סאאקשווילי הוא החלום שהתנפץ, חלום על גאורגיה שהופכת תוך זמן קצר ממדינה כושלת למדינה משגשגת. גאורגיה, שממוקמת בקווקז אבל שרמת החיים של אזרחיה דומה לזו של גרמניה וארה"ב. סוג של וילה אירופית בג'ונגל. החלום הזה נמכר לגיאורגים על יד סאאקשווילי עצמו והיום הוא אוכל את הדייסה שהקדיחה. אפשר להרוס מדינה בחמש שנים, ובגאורגיה הוכיחו זאת בתחילת שנות התשעים. בלתי אפשרי לבנות אותה מחדש מדינה אפילו בזמן כפול.

הערה לסיום: אולי זו הרגישות הישראלית לנושא אבטחת אישים ואולי זו האקסטזה החריגה מחוץ לאולם בקוטאיסי. אבל מישהו חייב לשפר את האבטחה של נשיא גאורגיה. מדובר בשערורייה לשמה: ראש מדינה בקמפיין בחירות סוער ודרמטי שמסתובב עם אבטחה לקויה וחסרה. שלא יגידו שלא אמרתי.