הכיפה עפה מקורס הטיס

לפני מספר חודשים הגיע קצין בכיר בחיל האוויר להרצאה בפני חניכי בית הספר לקצינים, בה"ד אחד. כשהרים הקצין את עיניו אל מול הקהל ובחן מיהו הדור הבא של קציני היבשה, הבחין מיד כי חלק ניכר מהנוכחים באולם חובשים כיפות. על אף שבזרוע היבשה אין נתונים מדויקים על מסיימי הקורס, גורמים בצה"ל מעריכים כי בין 35 ל- 40 אחוזים מהבוגרים בבה"ד אחד במסלול הקרבי הם דתיים.

אם אותו קצין היה עובר בדרך חזרה הביתה מבה"ד אחד שבמצפה רמון, דרך בסיס חיל האוויר בחצרים, היה מגלה - אם אינו מכיר את החומר גם כך - כי החבר'ה הדתיים כמעט ולא מגיעים לקו הסיום של קורס הטיס היוקרתי. שיעור הדתיים הגבוה ביותר מבין מסיימי קורס הטיס נרשם ביוני 2001: 13 אחוזים.

וזו היתה חריגה סטטיסטית: על פי הנתונים בעשרים הקורסים האחרונים, אחוז הדתיים שזכו לענוד את כנפי הטיס עומד על שבעה בממוצע. בקורס האחרון, רק שני אחוזים מבין הטייסים היו חובשי כיפות. המגזר הדתי, אשר כבש את החי"ר והיחידות המובחרות של צה"ל, לא מתרומם בקורס ולא מצליח להגיע לקוקפיט של של האף-16.

"כל ההסברים לתופעה של מיעוט הדתיים בטייס הם הסברים בגרוש", טוען בתוקף תא"ל במיל' אמיר השכל. השכל הוא טייס תובלה שעמד עד לפני שלוש שנים בראש להק כח אדם בחיל האוויר, והוא מבטל כל הנחות מושכלות בנושא: "אין שום קשר בין הקורס בבה"ד אחד לבין קורס טיס, ואי אפשר להשליך מהאחד לשני. חיל האוויר מעולם לא עשה את ההבחנה בין דתיים לחילוניים וכל מי שבא ברוך הבא. כל הנתונים של המסיימים הם מקריים, נתונים סטטיסטיים קרים".

"זה פלא שאין לי עליו תשובה", מסכים סא"ל (במיל') הרב רפי פרץ. פרץ עומד בראש המכינה הקדם צבאית "עוצם" ביתד, ומשמש גם כטייס מסוקים בחיל האוויר וממיין פרחי טיס בבית הספר לטיסה. אלא שבמכינת "עוצם" הוא הכין כבר מאות צעירים דתיים לגיוס ביחידותיה הקרביות והמובחרות של צה"ל, ופרץ בהחלט כן מזהה תופעה.

"אני יכול לספר שאני מנסה בכל מעודי להכניס את החבר'ה שלנו לטיס, אבל לצערי בכל סיום כשאני מסתכל על הנתונים אני מתאכזב. אני גם פוגש אותם במיוני הטיסה בבית הספר לטיסה, ורואה אותם בעיניים. כנראה שהם לא מספיק טובים לקורס טיס".

"תראה, טיסה מחייבת ניהול נכון, סדר ועוד עשרות פרמטרים שנבדקים. גם כשאני מהרהר בנושא אני לא יודע להסביר איך זה שהם לא מצליחים לעבור את המסננת הזו. יש הרבה חבר'ה צעירים, עם כושר מצויין ויכולות אישיות גבוהות שמגיעים לקורס, אבל אני יודע שחיל האוויר מחפש את האנשים הכי מקצועיים ואיכשהו מהצעירים שלנו לא מגיע המענה".

ד"ר יגיל לוי, סוציולוג צבאי-פוליטי מהמחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון דוקא מזהה את המרכיבים אשר להבנתו מרחיקים את חובשי הכיפות הסרוגות מקורס טיס.

"בקרב כוחות היבשה יש מרכיב קבוצתי", אומר ד"ר לוי. "רוב הרבנים מעודדים מראש את יוצאי הישיבות והמכינות הקדם צבאיות ללכת למקומות בהם יש מאחזים ברורים של דתיים, כמו בגולני, צנחנים ושאר חטיבות החי"ר. אצל הדתיים, מאסה קריטית של חובשי כיפות מאפשרת קיום אורח חיים דתי גם בצל שירות קרבי, אם זה על מנת להתפלל במניין בבקרים או לשמור את השבת".

"כשיש מאסה גדולה של בחורי ישיבות", ממשיך ד"ר לוי, "אז אין גם נשים ביחידה. ככלל, ככל שהתפיסה של הצבא תהיה יותר ליברלית, ככל שהצבא ייאפשר נגישות של נשים למקצועות הלחימה - כפי שמתחיל להסתמן בשנים האחרונות בקורס טיס - כך נראה שם פחות חובשי כיפות. הנטייה של דתיים ליצור ריכוזים גדולים יותר ביחידות אחרות ולהסתגר בתוכם תגבר".

לוי גם מצביע על היחידות המובחרות בהן מעדיפים הדתיים להשתלב: "אם ניקח לדוגמא יחידות בשטחים, כמו דובדבן או גדודים של חטיבת כפיר הנמצאים באיו"ש, נגלה שיעור גבוה של מתנחלים, כי מתקיים שם סדר יום שהוא פוליטי באופן סמוי, שכן אלה היחידות שמנהלות את העניינים בשטחים".

הסוציולוג ד"ר יגיל לוי נוגע גם באלמנטים אחרים באופיו של קורס טיס, שמרתיעים אוכלוסיה דתית מלקחת בו חלק. בשנים האחרונות הקורס משלב גם תואר ראשון, ודורש חתימה של תשע שנות קבע. "קורס הטיס הופך להיות הגרעין של הצבא המקצועי, וצריך לבדוק על מי המהפך הזה משפיע, ואילו אוכלוסיות הוא מושך.

"משך הקורס דוחף קבוצות מהמעמד הבינוני המרכזי להגיע אליו, שכן הם רואים בכך קריירה לשנים ארוכות. זה יוצר תחרות מוגברת, שמקרינה בעיקר אל מול הקיבוצים והדתיים. בבה"ד 1 הדתיים כבר נמצאים מימים ימימה, והם לא נתקלים בתחרותיות. כשזה עומד בתחרות מול אוכלוסיות אחרות - לצעירים חובשי הכיפות יש פחות מוטיבציה".

ראש המכינה הקדם צבאית בהתנחלות יתיר, אל"מ במיל' משה הגר, מציע הסבר אחר לנתונים. "אין לי ספק שהתלמידים שלי רוצים להיות טייסים, ולי אישית יש שבעים טייסים בוגרים", הוא אומר. "אבל ברור שיש לנו עדיין דרך לפרוץ. הסיבה שאני מוצא לעניין היא נושא האתגר האישי: קורס הטיס מבליט את האתגר האישי, שאצלנו תופס פחות מקום, בהשוואה לשאיפה למנהיגות קבוצתית."

הרב הגר לא יאמר חלילה שהתייאש, אבל הוא מודה שכבר אינו דוחף את תלמידיו לנסות ולהגיע לטיס: "אני אישית לא מחזק אנשים להגיע לשם, ואני מוצא לצערי שמייחסים לקורס טיס מעמד חשוב מדי. אז אולי אין מספיק טייסים דתיים, נו אז? בינתיים אנחנו נמצאים ביחידות קרביות אחרות, וזה, בניגוד לדעה הכללית, חשוב לא פחות".