האגו הרפואי הנפוח

אתמול (חמישי) נחשפה ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" פרשה הנוגעת לבדיקות גניקולוגיות שנערכו בגופן של נשים מורדמות, בלי ידיעתן או הסכמתן, על ידי סטודנטים. המערכת הרפואית נכנסה בעקבות הפרשה למגננה וטוענת שהדברים נעשים בלית ברירה. "אין דרך להשיג הסכמה של נשים לנוכחות סטודנטים בבדיקות כשהן ערות", אומרים רופאים שנשאלו, והם מדגישים את חשיבות ההתנסות של הסטודנטים.

זו אינה הפעם הראשונה שהמערכת הרפואית מוכנה להפר זכויות בשם המדע והצורך בהתמחות. באופן עקבי מוסתרת אינפורמציה ממטופלים, כשרופאים חושבים שידיעת מצבם אינה הכרחית.

Primum Non Nocere, "קודם כל אל תזיק", אומר בלטינית הציווי שהנחיל היפוקרטס לרופאים, שאינם שואלים את עצמם האם אותה אישה הנבדקת נגד רצונה ניזוקה או לא. ואין ספק שנגרם לה נזק, אלא שהוא מהסוג שהרפואה בישראל נוטה להתעלם ממנו. לנשים שמבקרות אצל גינקולוג בלתי רגיש נגרם נזק נפשי.

מטופל הוא מערכת המורכבת מגופו, נפשו, משפחתו, מצבו הכלכלי וגורמים אחרים. בבתי הספר לרפואה יודעים את זה, גוף המחקר הקיים יודע את זה אבל האיש עם הספקולום או הסקלפל נוטה לשכוח את זה.

כשמטופלת מגיעה למחלקה לעבור ניתוח או בדיקה פולשנית, היא צריכה לפחד רק מההליך, לא ממי שמבצע אותו. רופא שמרים קול על חולה, נוהג בו בחוסר סובלנות או משתמש בו לצרכיי האדרת שמו עובר על הדיבר הראשון, כלומר מזיק. אין מדובר כאן בתפיסה פוסט מודרניסטית המעמידה את הזווית האישית מעל למדע. בפשטות, מטופל מפוחד שמקבל יחס מבטל הוא מטופל בסיכון, בכל קנה מידה אובייקטיבי.

בדיקות ממין אלה שעליהן דווח הן סימפטום של דה הומניזציה של מי שעובר את שער המרפאה או בית החולים אדם אוטונומי, ומרגע שהוא פושט את בגדיו הוא מאבד את בעלותו על גופו וגורלו. אותה מערכת שמזלזלת בחשאי בזכויותיהן של מטופלות צעירות יחסית, עושה זאת באופן גלוי לקשישים, חולים כרוניים וחולי נפש. ניצול של חוסר האונים של מי ששרועה מורדמת על שולחן אינו שונה מהקלת ראש בחייהם ובשלומם של קשת רחבה של מטופלים.

לא פעם נכחתי בניסיונות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לדבר על ליבם של רופאים כדי לשכנע אותם לקחת בחשבון מרכיבים שאינם פיזיים בטיפול בחולה. אלה מקבלים יחס דומה לזה שזוכים לו עובדי רס"ר בטייסת קרב. קשה להסביר את מידת הבוז שרוחשים רופאים למקצועות הסמוכים, ה"בלתי מדעיים". המחקר הרפואי בארץ נוגע כמעט באופן בלעדי לתחום הפיזיולוגי ומזניח לחלוטין היבטים סוציו אקונומיים ונפשיים. לכך אין בשום אופן סיבה טובה והזלזול הזה נובע מרגשות אדנות מיותרים ומזיקים.

חייבים להוציא את האוויר מהאגו הרפואי הנפוח הזה של אותם רופאים שהרשו לעצמם לבדוק מטופלות ללא הסכמתן. יש לעשות זאת באמצעים חוקיים ולהעמיד אותם לדין, משום שמדובר לא רק בעבירה אתית אלא במעשה פלילי לכאורה. על הרופאים להבין שהם אלה המעניקים שירות למטופלים ולא ההפך, כל עוד לא סוכם אחרת. יותר מכל, עליהם להבין את מה שהבינו 14 הסטודנטים בעלי המצפון שחשפו את הפרשה – רפואה לא הומנית אינה רפואה ראויה.

הכותב למד עבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א.