בלוג גאורגיה: חיבוקו של הדוד סם

מאה תשעים שנה (1801-1991) נשלטה גרוזיה על ידי רוסיה. לא משנה מהיכן הגיעו הפקודות, סנט פטרסבורג או מוסקבה, הגרוזינים קשרו את גורלם עם שלטון הצאר ועם השלטון הקומוניסטי. למרות פרק זמן קצר בו פעלה הרפובליקה הראשונה של גאורגיה (1918-1921) היה זה הצבא האדום שהצליח לבסוף להשתלט על המדינה ולהפוך אותה לחתיכה נוספת בפאזל רב התרבויות, הלאומים והשפות שהרכיב את ברית המועצות.

גאורגיה הייתה זו שסיפקה לשלטון הקומוניסטי כמה מהדמויות החזקות בתולדות המשטר, כאן היחס לסטאלין אמביוולנטי ובעיירת הולדתו גורי ניצב פסל המנציח את אחד המנהיגים האכזריים בתולדות האנושות. אבל השנים חלפו והיום יחסי גאורגיה-רוסיה מתוחים מתמיד. בנוסף על תמיכת הרוסים בבדלנים האבחזים בצפון גיאורגיה, מנהל פוטין מלחמה כלכלית יעילה ביותר נגד המדינה הקטנה שאומרת בעקשנות לא לפטרונות ממוסקבה.

הקפצת שיעור המס על יבוא מים מינרליים ויינות מגאורגיה לרוסיה לפני כמה שנים פגע קשות בנתוני היצוא של המדינה שגם כך אינה מצטיינת בסחר חוץ. גאורגיה אינה המדינה היחידה שמתמודדת עם הרצון של רוסיה לחזור לגדולתה ולהשתלט מחדש על מדינות שסרו למרותה בעבר. אך דווקא חולשתה היחסית של גאורגיה הופכת אותה למקרה מבחן מעניין לכוחו העולה של פוטין וליכולתו לכפות מדיניות חוץ פרו-רוסית על ממשלות במדינות שכנות.

פוטין זכה אולי לתואר המכובד, איש השנה של מגזין "טיים", אבל בטביליסי מדברים על האיש החזק מהקרמלין בחשש גדול ששמור למנהיגים מפחידים במיוחד. בניגוד למזרח התיכון ולחלקים מסוימים באסיה שם ארה"ב זכתה לכינוי המחמיא "השטן הגדול". באירופה, ובמיוחד במדינות שהשתייכו בעבר לברה"מ דווקא רוסיה מקבלת את התואר. כאן גם מציינים כי אפילו הסיוע הביטחוני מישראל נעצר לא מעט בגלל לחץ ממוסקבה על גורמים מדיניים בירושלים שוודאי לא רצו להרגיז את הקרמלין בימים זקוקה ישראל לרוסיה במאבק נגד הגרעין האיראני.

אם מחפש מישהו סיבה (ולא השתכנע עד עתה מסיבה כלשהי) מדוע הבחירות בגיאורגיה חשובות ומעניינות כל כך. כדאי לדמיין עד כמה מתעניין ולדימיר פוטין בתוצאות הבחירות במדינה שפעם סיפקה את גדולי מנהיגי הקומוניזם הסובייטי, והיום מסרבת לחזור לחיקה של מוסקבה ונהנית הרבה יותר מהחיבוק החם והמפנק של הדוד סם.

עונת החגים בגאורגיה רחוקה גם השנה מחגיגיות וקשה להרגיש את ההתרגשות שמאפיינת לרוב את העולם הנוצרי לקראת ראש השנה האזרחי וחג המולד. למרות הניסיון להלביש את טביליסי בעצי אשוח מקושטים ובנורות צבעוניות, גם אלפי סנטה קלאוס ודקורציות קיטש לא יצליחו להחביא את המצב הכלכלי הקשה בו שרויה המדינה. עשרות הנפצים והחזיזים אותם משליכים צעירים משועממים בפינות הרחוב לקראת החג מתארים בצורה מוחשית ומדויקת הרבה יותר את הדכדוך בו שרויים רבים.

למרות שאחוז האבטלה הרשמי במדינה עומד על כ-14%, האזרחים מחייכים בלגלוג לשמע הנתון ומספרים כי המציאות קשה להפליא. סיור בשווקי חג המולד בטבליסי ובאזורים אחרים בגאורגיה מלמד עד כמה המצב קשה, לא נעים לראות אנשים קונים קישוטי חג יד שנייה, חלקם קרועים ובלויים. למרות המהפכה הכלכלית שביצעה ממשלתו של מיכאיל סאאקשווילי, גאורגיה עדיין לא מצליחה להתאושש מקריסת הכלכלה בתחילת שנות התשעים. על פי נתוני משרד החוץ האמריקני, איבדה כלכלת גאורגיה שני שליש מגודלה בין השנים 1991 עד 1994 ולמעשה הפסיקה לתפקד כמעט לחלוטין לקראת שנת 2000.

מאז מהפכת הוורדים ב-2003 פועל המשטר החדש בצורה נחושה בניסיון להכניס סטנדרטים מודרניים ולהפוך את גאורגיה למקום בו אפשר לפתוח עסק מבלי לקבל אישור מעשרות גורמים שונים. על פתיחת המדינה להשקעות חוץ כתבתי בפוסט קודם והממשלה גם ממשיכה בהפרטת גופים במשק והזרמת כספי סיוע. ולמרות כל הצעדים מרחיקי הלכת, העוני עדיין שולט בגאורגיה. יותר מחצי האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני והמצב הכלכלי וודאי אינו תורם ליציבות הדמוקרטיה במדינה.

מדינות המערב חייבות להפנים כי אין שום סיכוי לייסד דמוקרטיות במדינות נטולות כלכלה מתפקדת. הסיוט האמריקני בעירק וקריסת המשטרים הדמוקרטיים בחלק ממדינות אפריקה ודרום אמריקה מוכיח זאת ללא עוררין. סמיכות מועד הבחירות לנשיאות לראש השנה ולחג המולד (שנחגג כאן בתחילת ינואר) גורם שוב לתהייה כיצד אפשר לתחזק דמוקרטיה על בטן ריקה ומה יצביעו מאות אלפי האזרחים שלא הצליחו השנה לקנות מתנות לילדיהם וליהנות מקצת אווירת חג.

מה מוזר יותר מכניסה למונית באמצע עיר קטנה בגיאורגיה ולשמוע נהג מונית, בן 60 לפחות, שומע בווליום מטורף את "הביאו את הסוסים המרקדים" של אקו והבנימן. חושבים שהוא שמע קבוע "הפסקת 10" בגלי צה"ל בשנות השמונים?

גם מי שהתנסו בנהיגה בסיני או במקסיקו לא יכולים שלא להתרשם מהדרך בה נוהגים בגאורגיה. עקיפות משמאל ומימין, מהירות מופרזת ביותר, חציית פסי הפרדה והתייחסות לרמזורים ותמרורים כהמלצה בלבד. אם אתם באים לביקור, עשו לעצמכם טובה ותנו למקומיים לנהוג. חבל להתגעגע לישראל כבר בפעם הראשונה שתשבו מאחורי ההגה.

באותו נושא, מצב הכבישים בגאורגיה אינו מהמשובחים. בורות בעומקים משתנים פזורים בכבישים בעיר וכמובן גם בכבישים בין עירוניים. הנסיעה דומה לא פעם לסלאלום. השילוב בין הבורות למהירות הנסיעה מעניק גם חווית ראלי למבקרים במדינה, איך לא מפרסמים את זה בעלונים לתיירים? אף אחד לא יאשים תיירים ישראלים בתמימות או סוכני מכירות באמינות. ובכל זאת, הפער בין איך מוכרים את התיירות הגאורגית ובין המציאות הוא קצת מופרז. הנמיכו ציפיות והתכוננו לאכזבות.

האוכל הגאורגי הביתי הוא נפלא, לא פחות. הבעיה היא שקשה מאוד להגיע אליו עצמאית, במיוחד בערים הגדולות. חלק מהמקומות שמציעים אוכל גרוזיני אותנטי הם מזללות חצ'פורי מבאסות ביותר ורק עזרה של מקומיים יכולה להביא אותך למסעדות סבירות. גם המצב הכלכלי הקשה במדינה אינו עוזר להיצע הקולינרי. ובכל זאת המלצה, לא לוותר על המרקים המקומיים, אי אפשר ליפול.

על תבנו על אינטרנט נגיש (בטח ובטח לא רשתות אלחוטיות) אם אתם יוצאים מטבליסי. בבירה הגאורגית האינטרנט אמנם איטי אבל פה ושם אפשר למצוא גישה סבירה לרשת. בערים אחרות מדובר במצרך נדיר. זיהום האוויר בערים הגדולות יוצא דופן בחומרתו. המכוניות המיושנות ובמיוחד האוטובוסים והמשאיות הופכים את ההליכה במרכז העיר לתרגיל אב"כ ללא ציוד הגנה מתאים. מצד שני, ברגע שעולים לאזור ההרים נהנים מאוויר הרים צלול וקפוא.

אל תהססו לפנות לאנשים זרים ברחוב בשאלות הכוונה והמלצות. גם גאורגים קשוחים יסבירו פנים לזרים ויעניקו עצות מועילות ששוות הרבה זמן וכסף. אנגלית לא תועיל מחוץ לטבליסי אבל רוב המקומיים דוברים רוסית מצוינת וגם מעט גרמנית תעזור בערים הגדולות.

לא לוותר על שתיית היין המקומי. יש כאן כמות אדירה של יקבים, חלקם חובבניים לחלוטין וחלקם מצוינים. גם היין שמייצרות משפחות רבות בחצר האחורית שווה טעימה, לעיתים אפשר למצוא יהלומים של ממש. שילובים מטורפים של טעמים וזנים, חגיגה של יין נטול פוזה וזול זול זול.