כה אמר צ'ופרה

לא פחות מ- 1,700 איש הגיעו בשלישי בערב למפלס התחתון של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. כוכב המפגש היה האיש שנבחר כאחד מחמשת הדוברים הטובים בעולם, ד"ר דיפאק צ'ופרה. אם יש מישהו שעדיין לא יודע, צ'ופרה הוא הודי-אמריקאי, רופא ומדען שלקח על עצמו מזה מספר עשורים להשפיע על המחשבה האנושית ולהסביר את הקשר החשוב שיש בין הנפש לגוף, ובין הרוחניות למדע.

בלובי של האינטרקונטיננטל התקיים יריד ספרי קסם לעשיית כסף, הגישה הרוחנית של צ'ופרה היא אחת מתורות המפתח של הספורט הלאומי החדש, הקואצ'ינג. רוב ברור לנוכחות הנשית, אולי זה תמיד כך, במיוחד שהמורה הוא גבר. פ??ל?י הנמר, מארגן הערב שנדרשו לו שמונה שנים להביא את צ'ופרה לארץ, הבטיח על הבמה שזהו המקום הטוב ביותר להתחיל את השנה האזרחית החדשה, ולא בגלל צ'ופרה, אלא בגלל שאנחנו בחרנו, מתוך רצון להועיל לעצמנו להיות כאן ולא בשום מקום אחר. דבריו של צ'ופרה, מבטיח הנמר יוציאו אותנו מהסרט ויסבירו בפעם הראשונה איך צריך להתחיל לחיות. וולקאם טו יזראל.

"איך החיים?" יורה צ' את שאלת הפתיחה. הערב הוא ידבר על שמחה. הוא מספר שבתור רופא וחוקר מוח הוא גילה שיותר משהחולים רוצים להבריא כדי לחזור למשפחה ולעבודה, הם פשוט רוצים להיות שמחים. אבל העסק עובד הפוך, השמחה לא באה מהכסף, מהעבודה, או מהמשפחה. השמחה צריכה לבוא קודם כל מעצמה ואז כל צעד בחיינו יסתדר בדיוק בדרך שרצינו.
צ' מצטט תוצאות מחקר בנושא השמחה האנושית שנעשה בעשרים השנה האחרונות: העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, אלו שנתקלים בסיטואציה וחושבים על הבעייתיות שבה ואלו שמזהים כל סיטואציה כהזדמנות נפלאה.

הדבר מוכח מדעית, לאנשים שמחים יש פעילות יתר באונה השמאלית של המוח ואילו לעצבנים ולביקורתיים יש פעילות יתר באונה הימנית. בכל מקרה, אם תרצו להשתנות יש כמה טכניקות: סמים (משפיעים רק לטווח קצר), מדיטציה (משנה את ההרכב הכימי, אבל רק לאחר כמה שנים של תרגול) ותרפיות. חוויות אחרות שאמורות ליצור אושר אינסופי, מתגלות לרוב כ"בליפ" בשפת המאמנים. למשל, אנשים שזכו בלוטו, חוזרים בממוצע תוך שנה לאותו מצב רוח קבוע שהיה להם לפני הזכייה.

הכסף, אומר צ', עוזר רק במקרה אחד - עדיף להיות עצוב ועשיר, מאשר עצוב ועני. גם הבחירות שאנו עושים בחיים, מימוש התשוקות, העזרה לזולת וכדומה, כל אלו יכולים להפוך אותנו ליותר שמחים, אך לא למאושרים לנצח. כבני אדם, למרות היכולות המודרניות, יש לנו הרגלים ישנים: אנחנו הורגים אחד את השני, פוגעים במערכת האקולוגית ומדכאים את האינסטינקטים שלנו, זו קומבינציה מסוכנת שמובילה לדאגה תמידית לגבי העתיד ולעצבות קיומית. זהו הצד השחור של הנפש האנושית.

הדור הבא, מבטיח צ'ופרה, שאנחנו הגרעין שלו יוכיח את כוח הישרדותם של החכמים בעוד הטיפשים ייעלמו מעל הפלנטה. החכמים הם אלו שמודעים למודעות העצמית שלהם. פעם הם היו מעטים, אחד בכל אומה: בודהה, קונפוציוס, ישו, אברהם, אבל היום המצב שונה, כי כל מי שיושב כאן בהרצאה מחפש תשובה איך לבצע את הצעד האבולוציוני הבא.

רגע לפני הנוסחה לשמחה האולטימטיבית, מסביר צ'ופרה, שעלינו ללמוד להביט על המציאות דרך העיניים של הנשמה. רק היא יכולה להבחין באמיתות לגבי החיים, האושר והשמחה. רק היא יכולה לדעת מהיכן באה מחשבה ולאן היא הולכת, ורק היא יכולה להבחין כי אנו למעשה בני אלמוות. אחרי שנמצא את הנשמה, נזהה גם את המודעות הקולקטיבית, את האל ולבסוף את האינסוף.
בשלב הזה, כשהמוח ("המיינד") והתודעה מתחילים קצת להתבלבל, מבקש צ'ופרה שנעצום עיניים, זהו הרגע החזק של הערב. הוא מנחה מדיטציה קצרה בה הוא ממחיש שהמיינד הוא זה שמדבר אבל מי שמקשיב זו הנשמה.

דיפאק חותם בהפסקה קצרה על ספריו ואנו חוזרים לחלק השני - הפרקטיקה. מקור הסבל הוא חוסר ידיעת הטבע האמיתי, חיפוש תמידי אחר סיפוקים ופחד מהלא ידוע. הסבל נמצא בצד האפל של האדם והדרך להתמודד איתו היא לחשוף אותו ולשתף אחרים. אחר כך יש למצוא את הדרך הנכונה עבורנו להארה אישית: להיות (מדיטציה), להרגיש (אהבה), לחשוב (לשאול שאלות) ולפעול (רק מתוך מודעות). ומעל הכל, לפחות להקדיש חמש דקות כל יום לישיבה שקטה ולמחשבה: מי אני ומה אני רוצה להיות. ולא לחפש אחר התשובה, היא כבר תגיע מעצמה, כך מבטיח דיפאק.

מה שחשוב הוא שהחברה שלנו עומדת בפני טרנספורמציה ורוצה להשתנות, לכולנו יש אני דמיוני שהיינו רוצים להגשים אותו, כאשר כולנו נתעורר העולם ישתנה ונחיה במקום חדש לחלוטין. הקרקס של העולם הישן, הטרור, ההתחממות הגלובלית ושאר הצרות יסתיימו ובמקום זה נחיה במצב הוויה מושלם בו לא ניתן לפגוע או להיפגע.

צ'ופרה נאחז ביתרון אדיר שהיה למעט מאוד מורים רוחניים לפניו, הוא רופא וחוקר פר-אקסלנס, מה שנתפש בקרב הציבור הרחב כאסמכתא שאין עליה עוררין. רוב ההרצאה הוא כמעט ולא זז, רק נשען על דוכן הנואמים, מחזיק ביד אחת את המיקרופון ומהפנט את הקהל. כיאה לכוכב, הוא נותן באותו ערב את ההצגה הכי טובה בעיר.