אין ביסטרו בלי עשן

סרז' גינסבורג, המוזיקאי הצרפתי הענק שמת בתחילת שנות התשעים עלה לבמה, למופע הפרידה ממנו כשסיגריה תלויה בזווית פיו. "אלוהים מעשן הוואנה", כתב בשיר נפלא, אפוף עשן אפרפר, "אבל אתה בסך הכל מעשן ז'יטאן", אומרת לו אהובתו. במקרה הזה זו הייתה קתרין דנב, במקרים אחרים ג'יין בירקין או בריז'יט ברדו, אבל אף אחת לא סיננה אותו בגלל הסיגריות. אילו היה חי עכשיו בוודאי היה לו מה לומר על החוק החדש, ולשלול מבני ובנות הרפובליקה את הזכות המולדת שלהם להשליך סיגריות מתחת לבר.

לפני שנתיים הגעתי לצרפת דרך איטליה, שהחילה הרבה לפני כן חוקי איסור עישון. כשהגעתי משדה התעופה למלון ניגשתי לפקיד הקבלה ושאלתי אותו בצרפתית רצוצה "יש פה מקום שבו מותר לעשן"? הוא תלה בי מבט תמה, ואז הבין שלא הגעתי מהציביליזציה. "מדברים על זה שרוצים לחוקק חוק נגד עישון, אבל אני לא מאמין שיקרה עם זה משהו", הוא אמר. בחדר במלון חיכתה לי מאפרה על השידה, אחת ליד המיטה ואחת באמבטיה.

השתתפתי אז בכנס ובכל קבלות הפנים והקוקטיילים הסתכלתי על סביבותיי בחשש, שמא יבואו גברתנים ויורו לי לכבות, אבל כל הגברתנים היו בעצמם חמושים בסיגריה. חלום. עד הזמן האחרון ניתן היה לראות מרואיינים בתוכניות טלוויזיה כמו "מטרופוליס" בערוץ ארטה מדליקים סיגריה בלי שאיש ירים גבה.

פריז מאבדת מקסמיה. כבר הרבה שנים היא מונומנט במקרה הטוב, ואתר של מהומות אתניות במקרה הגרוע. לא עוד סיגריה יחד עם הקפה (הדי גרוע), היין והכולסטרול. הסיגריה של הצרפתים ליד הפסטיס המהול במים קרים היא השראה, התרסה בפניה של ארצות הברית הסטרילית, הניו אייג'ית, שמדירה את כל מה שאנושי, כל מה שהוא חולשה. בארצות הברית עצרו אותי משום ששתיתי בירה ברחוב. כשישבתי פעם בפריס על ספסל בפארק עם בקבוק יין שקניתי, ראיתי אנשים שמהנהנים בהערכה.

רשימת האיסורים בפינות שונות של ארצות הברית ברחוב ובמקומות ציבוריים כולל למשל שלילת הזכות לאכול ולשתות באוטובוסים וברכבות. בצידי האוטוסטרדות, בתחנות המנוחה יש שטח קטן המוקצה לטיול עם כלבים. תגידו לצרפתים שאסור להם לטייל עם הפודל בכל מקום.

יש שסבורים שאי אפשר יהיה לאכוף את החוק. לפני כ-15 שנה עברה תקנה שחייבה הקצאת מקום ללא מעשנים בבתי קפה ומסעדות. הצרפתים התעלמו מהתקנה בבוז אופייני והם מאמינים שגם הגזירה הנוכחית לא תיאכף. אבל קשה מאוד להיות אי של חולשה אנושית בים של עזוז ורוח לחימה. אחת אחת נפלו אירלנד, איטליה ובריטניה וגרמניה בדרך. בסוף אולי תיוותר שווייץ, אבל לשם נוסעים רק האנשים האלה עם המחליקיים ומשקפי הסקי. חובבי גינסבורג, ז'אן מורו החרוכה ושאר שנסונרים וסימלי תרבות מעושנים יצטרכו כנראה לרדת למחתרת. ויו לה רזיסטנס!