נעדרו מהכותרות – סיפורי השנה שנזנחו

בכל שנה, רוב כלי התקשורת מיישרים קו לפי סדר יום די סטנדרטי וברור מהם הסיפורים החשובים ומה יזכה למעמד של "נון אייטם", בעגה התקשורתית. יש כמה קווי מתאר לסטנדרטים הללו: העולם הראשון מעניין יותר מהעולם השלישי, ולכן סופה בארצות הברית מעניינת הרבה יותר משיטפון בבנגלדש. שנית, סיפורים סנסציוניים ראויים לכותרות גם אם הם קלי ערך יחסית (פריס הילטון בכלא, בריטני ספירס עושה קרחת).

ולבסוף, רוב צרכני התקשורת לא מעוניינים בנושאים מורכבים מדי (כמה שנים נדרשו עד שהחלו להתפרסם כתבות המבהירות את הסכסוך בדרפור). מגזין "טיים" פרסם רשימה של נושאים שלדעתו נזנחו השנה, מהסיבות שנזכרו. הוספנו כמה משלנו.

חבל דרפור הפך לאורח קבוע בכותרות העיתונים, במידה רבה בזכות התערבות דמויות כמו אנג'לינה ג'ולי, וסיבות אחרות. ה"טיים" מכנה את סומליה "דרפור האחרת". קוראי העיתונים מופתעים לגלות שמיליון סומלים הפכו לפליטים במהלך שנת 2007. שליח האו"ם לסומליה, אחמדו אולד עבדאללה, אמר כי "יש כאן משבר קשה ומתעלמים ממנו". קשה מאוד להגיש סיוע לפליטים בסומליה, בגלל הסכסוך האלים בין כוחות הממשלה הזמנית בתמיכה אתיופית לבין המורדים האיסלמים.

גם המצב ההומניטרי בקונגו אינו טוב מבדרפור ובסומליה. מלחמת האזרחים שהשתוללה שם בסוף שנות התשעים מתלקחת מחדש במזרח המדינה. הסכסוך הקטלני ביותר מאז מלחמת העולם השנייה עלול לגרור שוב מדינות כמו רואנדה ואוגנדה למלחמה. מספר מעשי הרצח, האונס ושיעבוד הילדים והנשים עלה השנה. הקהילה הבין לאומית עוסקת מעט מאוד בניסיונות תיווך בין השלטון לבין מיליציות המורדים.

השנה פורסם ששיעור תמותת התינוקות הגבוה ביותר בעולם נרשם בסיירה לאון, גם היא מתאוששת ממלחמת אזרחים ארוכה. לעומת זאת, גם סיפורים חיוביים שמקורם באפריקה לא זוכים לכותרות. למשל, כלכלתה של אנגולה הפורחת אחרי שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם. בעקבות ייצוא מוגבר של נפט, צמחה כלכלת אנגולה בכ-24 אחוז השנה. שיעור מדהים, יותר מכפליים שיעור הצמיחה בסין. מצד שני, נשמעת ביקורת כלפי העובדה שרוב הכסף זורם לכיסיה של האליטה הכלכלית.

עורכי החדשות מכוונים בדרך כלל לקהל בריא. נושאי בריאות נדחקים דרך קבע לשולי החדשות, למרות הרלוונטיות הרבה שלהם. כך למשל לא עוסקים הרבה באחת המגיפות הקשות במדינות המפותחות – עודף משקל. בארצות הברית מגיע שיעור התושבים בעלי עודף משקל משמעותי ל-34 אחוז, כ-72 מיליון בני אדם. בקרב מבוגרים, אחוז השמנים לא השתנה בשנים האחרונות, אבל בקרב ילדים המספר עולה בהתמדה.

העולם מתמודד עם מגיפות נוספות, כאשר המרכיב המדאיג הוא העובדה שגורמי המגיפות הפכו עמידים לתרופות. כך עלתה מן האוב השחפת, ורופאים נאלצים היום להתמודד עם גרסאות חדשות של המחלה הוותיקה באמצעים בני חמישים שנה. במרכז אסיה, מזרח אירופה והמדינות הבלטיות, 15 אחוז ממקרי השחפת עמידים לתרופות. גם בדרום אפריקה נרשמו השנה מקרים של שחפת מדבקת ביותר, שמרגע ההתפרצות קוטלת בתוך שבועיים את הקורבן.

במקום להגביר את המאמצים, מדינות מפותחות דווקא מרפות. בשל הערכות חדשות לגבי מספר חולי האיידס בעולם, שהוא קטן כנראה מכפי שחשבו, חוששים כעת מאדישות. מספר החולים עומד על 33 מיליון בערך, ונראה שהמאמצים לעצור את המגיפה נושאים פרי. למרות זאת, מומחים המזהירים מריפיון אומרים ש-33 מיליון זה עדיין מספר גדול מאוד. מגיפות אחרות שזכו לסיקור מועט השנה הן המלריה הקוטלת המונים והאבולה, שמדי פעם מתפרצת במרכז אפריקה.

כמה סיפורים שיכולים לשנות את מהלך החיים של אומות שלמות זכו לאזכור מינימלי בעיתונות. אחד מהם: מאגר נפט ענק שהתגלה בברזיל. מדובר בשדה הנפט הגדול ביותר שהתגלה מאז שנת 2000 שעשוי להפוך את ברזיל למתחרתן של ערב הסעודית וונצואלה בתחום ייצוא הנפט. הידעתם?

סיפור חשוב אחר שיכול היה לבלות זמן רב יותר בכותרות הוא המפציצים הגרעיניים החמושים שטסו מצפון דקוטה ללואיזיאנה. מטוסי ה B-52 הועמסו בטעות בפצצות אטום אמיתיות. טעות אחת, או תאונה, היו עלולות להפוך את העניין לסיפור של העשור. הלקח שצריך להילמד ממנו הוא הקלות שבה טעויות כאלה קורות והידיעה ששום מקום בעולם אינו בטוח, גם לא ליבה של ארצות הברית הריבונית.

אזרחי העולם התרגלו לכך שמנהיגיהם אינם אנשים ישרי כפיים ושומרי חוק. סילביו ברלוסקוני הוא עדיין ראש האופוזיציה באיטליה, למרות האשמות כבדות בשחיתות, אבל איש אינו מתפלא. השנה התפרסמו כמה סיפורי שחיתות שנדחקו לשולי הכותרות. בבריטניה, טוני בלייר יצא לחופשה ראוותנית על חשבון המדינה, וטען שהוא מתארח אצל חברים. לעומתו, הנשיא הנכנס של צרפת, ניקולא סרקוזי, יצא לחופשה ראוותנית במצרים, במטוס של איל הון הנמנה על ידידיו, בלי לחשוש שמדובר בטובת הנאה. בחזרה בבריטניה, מפלגת הלייבור הואשמה שקיבלה כסף תמורת חלוקת תארי אצולה.

בארצות הברית הורשע סקוטר ליבי בעבירות מרמה, ובכך לקח על עצמו את האשמה שהגיעה אולי לאדוניו, דיק צ'ייני וג'ורג' בוש. בנשיא בוש לא נוגע דבר, לא האשמות שהורה על חטיפות ועינויים לא חוקיים ולא עיסוק בארגון לובי לא חוקי, או בפיטורים של תובעים מסיבות פוליטיות. ההאשמות עוצרות תמיד בדרג נמוך יותר. העולם של 2008 אם כן יוסיף להיות נתון בידיהם של מנהיגים לא מוסריים, ולאף אחד למרבה הצער לא יהיה אכפת.