אין ספור מילים נשפכו כבר בתחקירים, כתבות עומק ופולמוסים סוערים אודות הפלייליסט של תחנות הרדיו הישראליות: אותה שיטה מסתורית בה בוחרים עורכי המוזיקה את השירים המושמעים, ובכך חורצים את גורלם של האמנים, לשבט או לחסד.
מוזיקאים רבים מחו נגדו, אנשי ציבור קראו להפלתו אך נדמה כי הוא נותר בעינו, סודי ומעצבן כתמיד. רבים מעדיפים להצטייד מראש במוזיקה פרטית מהבית בעת נסיעה במכונית, על מנת להימנע מהאזנה למוזיקה בלתי מגוונת, ובלתי איכותית בהכרח, החוזרת על עצמה בלופים אינסופיים, ואין הכוונה דווקא לאותה תחנת בת צבאית היושבה לה ביפו.
מספר פעמים בשנה האחרונה, מצאו עצמם אני ושכמותי במצב מוזר: אתה נוסע במכונית ומדליק את הרדיו. למרבה ההפתעה, על גלי האתר מתנגן לו פיוט מתפילת ערב שבת, בביצועו של מוזיקאי רוחני. אתה משוכנע כי מדובר בטעות, וכי אחד הכפתורים נלחץ ללא כוונה, אך בתום השיר, במקום לקבל דבר תורה מליקוטי מוהר"ן, אתה שומע, למרבה הפתעתך הגדולה עוד יותר את השדרנית המלחששת. והנה, לא מדובר ברדיו ברסלב, כי אם במצעד הפזמונים של אחת התחנות הגדולות והפופולריות בארץ.
"סבתא, נהייתי דוס. תוציאי את השיניים מהכוס"
במצעד השנתי של גלגל"צ אפשר למצוא לצד קובי אפללו ורן דנקר את שולי רנד, האמן החוזר בתשובה, השר שירי אהבה וכיסופים דווקא לקדוש ברוך הוא. הדברים השתנו עד כדי כך, שאהרון ויונתן רזאל, צמד האחים המזמרים שהלך חזק בעיקר אצל הבנות באולפנא שלי, הפכו לאמנים מוכרים ומושמעים. עדי רן ("סבתא, נהייתי דוס / תוציאי את השיניים מהכוס") ששיריו מככבים בצ'ופרים של בני עקיבא, זכה גם הוא לעדנה. וגם בני משפחת בנאי השונים מנפקים לאחרונה פיוטים דתיים מולחנים שזוכים להשמעות רבות.
בעודנו מורגלים בעל כורחנו לשיטה, נראה כי השנה חל איזשהו שינוי תמוה ומבורך בהרגלי ההשמעה. גם מקומה של המוזיקה המזרחית-לייט אינו נפקד, ונראה (לי לפחות), כי כמות השירים בסגנון גדלה משמעותית. לא ברור מה הסיבה לכך, ומה עורכי המוזיקה מוצאים בתחום הזה - האם הניגונים החסידיים עוזרים להם להתקרב לבורא עולם, או שמא מדובר באופנה חולפת, וזהו רק הז'אנר התורן הזוכה לתהילה. על כולנו לקוות כי זוהי תחילתה של מגמה חדשה ומופלאה, של פתיחות מוזיקלית גדולה יותר.