סיכום 2007: אין תכלית לתחתית

2007 לא הייתה שנה של בשורה בכל הנוגע להתניידות שלנו. בכל בוקר, גם השנה, התמודדנו עם אותה המציאות: מיכה התחלף ברפי התחלף ברזי, רן דנקר זימזם בפעם ה-8 בתוך שעתיים בגלגל"צ – ואנחנו נותרנו על הפקק באותו הכביש ממש: בכביש 5, בכניסה מכיוון ירושלים, בכביש החוף או באיילונים, תקועים בפקק הקבוע שמסרב להשתחרר.

עד כמה ששחוק לומר זאת, בכל מדינה מתקדמת אחרת זה לא היה יכול לקרות: המצב האבסורדי בו תושבים שמתגוררים במרחק 10 קילומטרים ממרכז המטרופולין צריכים להעביר למעלה משעה על הכביש בכל כיוון הוא בלתי נסבל, ומעבר לחוסר הנוחות ולנזקים שנגרמים למשק – מדובר בהצטברות עצבים של הרבה יותר מדי ישראליים, הצטברות שמתחילה להוות איום קיומי על המדינה לא פחות מהפנטזיות של אחמדינג'ד. ישראל צומחת ומושכת משקיעים, נדחפת למקום מרכזי בשורה אחת עם המדינות המובילות בעולם אך עדיין לא מצליחה לאפשר לאזרחים שלה לעשות את הדרך הקצרה במשרד בלי לעבור בדרך בכל שבעת מדורי גיהנום (לא כולל השיר החדש של מאיה בוסקילה).

הראש היהודי אמנם יודע להמציא לנו פטנטים, אבל כשזה מגיע לתחבורה אנחנו מתקשים אפילו לאמץ טריק שגם המדינות הנחשלות ביותר במזרח אירופה כבר אימצו מזמן. פנטזיות על רכבת תחתית קיימות כאן עוד מהתקופה שברחובות הסתובבו עגלות רתומות לסוסים, אבל אם לשפוט לפי התקדמות העבודות – יש סיכוי סביר מאוד שעוד לפני שנזכה לקחת את התחתית מעזריאלי לים, נוכל להחליק על הקרח יד ביד עם המשיח על ערימות השלג שיצטברו בכיכר. חברות האוטובוסים מפעילות לובי לוחמני שגורם לעוד ועוד עיכובים בבניית קווי הרכבת הקלה, העיריות מעמיסות עוד ועוד קשיים ביורוקרטיים ואנחנו ממשיכים לעמוד בפקקים.

בשנים האחרונות הספיקה הרכבת התחתית המתוכננת להפוך ל"רכבת קלה", רכבת תחתית-לייט אם תרצו, כזו שרק בחלק מהמסלול תיסע מתחת לקרקע, אבל גם החזון הזה נראה עדיין רחוק מאוד. בכל כמה חודשים מוצאים במשרד התחבורה, בעיריית תל אביב ובחברת נ.ת.ע האחראית על הפרוייקט עוד ועוד סיבות להודיע על דחייה במועד הפתיחה של קו הבכורה ברכבת. קווים אחרים, שתוכננו במשך שנים ארוכות של ניירת, עומדים בפני סכנת ביטול גם היום, וזה עוד בלי שאמרנו מילה על המחויבות לאיכות הסביבה ועל המשמעויות הכלכליות של התחתית הלא-קיימת.

השנה הבאה לא צפויה להיות טובה יותר: בעקבות העלייה במחירי הדלק והגידול במספר כלי הרכב על הכביש נעמוד בפקקים הרבה יותר זמן ונשלם עבור הזמן הזה הרבה יותר כסף. רכבת ישראל תוסיף לאחר ולהזכיר לכולנו בעיקר תקופות אפלות מן העבר, האוטובוסים ימשיכו להיות אלטרנטיבה לא יעילה שעומדת באותם הפקקים, רק עם צפיפות גבוהה יותר והרבה רעש. ורק אנחנו נמשיך לממן את חברות הדלק ולחלום שנזכה להסיע את הנינים ברכבת התחתית.