מזה שבע שנים נוחתים קסאמים על העיר שדרות ויישובי עוטף עזה. לפני מספר ימים התבשרנו בחגיגיות על ידי שר הביטחון כי הקבינט המדיני אישר תקציב לפיתוח מערכת "כיפת ברזל", ליירוט רקטות קסאם וקטיושות. לפיתוח המערכת יוקצו 811 מיליון שקל. המערכת, שתהיה מוכנה רק בעוד שנתיים וחצי, תאתר את הרקטה שמשוגרת לעבר ישראל ותשגר לעברה טיל שעלותו בין 30 ל- 40 אלף דולר.
מחיר ייצורו של כל קסאם פשוט לא עולה על כמה מאות שקלים. חישוב פשוט מעלה כי לו המערכת היתה פעילה כבר ב-2007, מחיר היירוט לבדו היה עומד על מאות מיליוני שקלים. במקום לנסות למצוא פתרון אמיתי לבעיה, יש שיאמרו מו"מ עם החמאס ויש שיאמרו מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה, מעדיפים במערכת הביטחון לעסוק בכיבוי שריפות. אך אם יש כסף, מדוע לא בעצם?
תקציב 2007 גדל בכ-6 מילארד שקלים לעומת השנה הקודמת והיווה 16.9% מתקציב המדינה (השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון) ו-7.4% מהתמ"ג (פי 3 יותר מהמקובל באירופה וארה"ב). תקציב הביטחון בשנת 2008 יעמוד על 50.5 מיליארד שקלים, שיא של כל הזמנים (אגב, הוא אינו כולל הוצאות ביטחוניות כגון תקציבי המוסד, השב"כ, פיקוד העורף, מג"ב וסיוע לתעשיות ביטחוניות, המסתכמות בעוד כמה מיליארדי שקלים).
ועדת ברודט, שהוקמה לצורך בחינת תקציב הביטחון, פרסמה דו"ח שכולל האשמה כי הצבא משתמש במניפולציות בנתונים המוצגים לממשלה על מנת להגדיל את התקציבים הניתנים לו. עוד קבעה הוועדה כי "אין לקשור בין התוצאות בשדה הקרב והליקויים הרבים שנמצאו לשאלת גודל התקציב". למרות כל זאת, היא המליצה לאשר לצבא גידול בתקציבו, שיגיע לאורך העשור לסכום מצטבר של עשרות מיליארדי שקלים.
לערוך מחדש סדרי עדיפויות
אך כאן לא מסתיימת הזרמת הכספים לביטחון. דו"ח מבקר המדינה מלפני שנתיים קבע, כי קיימים שני מסלולים לקביעת תקציב הביטחון: הסכום המוצג לכנסת, והסכום שנקבע בסופו של דבר, לאחר שראש הממשלה מאשר מתן תוספות תקציב נכבדות במהלך שנת הכספים. כל דרישה כזאת פירושה פחות תקציבים לחברה לבריאות לרווחה וכן, גם לחינוך.
האוצר בולע את הצפרדע הזאת בשקט יחסי. בכל זאת, מדובר בקבוצת הלחץ החזקה ביותר במשק. לעומת זאת, כשנאבקו המורים על תוספת של 2.5 מיליארד ש"ח (כך לפי האוצר), על מנת להעניק תוספת שכר למורים, החזר שעות לימוד שקוצצו והקטנת הצפיפות בכיתות, הזדעק האוצר וקבע כי משמעות דרישותיו של רן ארז היא "ריסוק המדיניות הכלכלית של ישראל".
האוצר הוא לא היחיד שיש להאשימו במקרה זה. משום מה, תקציב הביטחון נותר אחת הפרות הקדושות היחידות אותן התקשורת אינה מעיזה לשחוט. לפני ההחלטה על תקציב הביטחון דולפות לתקשורת הערכות הצבא על האיומים החמורים בפניהם ניצבת ישראל. התקשורת משתפת פעולה עם הצבא, מספקת כותרות מפוצצות וכך נוצר לחץ ציבורי על הח"כים לאשר את התקציב המוצע על ידי מערכת הביטחון. דווקא בימי מאבקם החברתי של המורים, שיתפה התקשורת פעולה עם האוצר.
במהלך כל ימי השביתה נוהל קמפיין תקשורתי נרחב שמטרתו לנגח את יו"ר ארגון המורים רן ארז, מנהיג עובדים לגיטימי שנלחם למען זכויות עובדיו. לקראת תקציב 2009, הגיע הזמן שמדינת ישראל תדע לערוך מחדש את סדרי העדיפויות שלה ולהשקיע את משאביה בצורה פרופורציונלית. במדינה מתוקנת, החינוך הוא לא פחות חשוב מהביטחון.