גם מי שראה בעבודתו העיתונאית שכונת מצוקה אחת או שתיים, יופתע לרעה מסמטאות העוני של טבליסי. כמו ערים רבות במזרח אירופה, גם בירת גאורגיה חיה בפיצול אישיות קוטבי חד. מצד אחד שכונות מטות ליפול עם בתי עץ חרבים, שנראים כאילו הם משמשים לתפאורה בסרט גותי. מאידך, אזורי מסחר משגשגים, בהם פועלות חנויות יוקרה שמולן חונות מכוניות נוצצות ומהן יוצאות דמויות מטופחות.
ובכל זאת, טביליסי פועלת בפיגור של עשרות שנים לעומת בירות אירופיות אחרות, גם אלו מהגוש הקומוניסטי לשעבר. כאן, מזרח ומערב נפגשים בתאונה חזיתית פראית ומוחצנת. באיזו עיר באירופה ניתן עוד לראות סוחרי עופות המחזיקים תרנגולות בידיים חשופות מול חנויות לממכר אביזרי סלולר? איפה עדיין מוכרים שקיות ניילון, סתם שקיות ניילון, לאו דווקא חדשות? כן, אלו הדברים שלא יספרו לכם במדריכי התיירים או בסוכנויות הנסיעות, טביליסי אינה בדיוק פרסומת לאסתטיקה וטוב יעשו המבקרים אם ינמיכו ציפיות.
אבל, וזהו אבל גדול ומזכה, יש בה משהו. זוהי עיר אנושית מאוד ונטולת פוזה. עיר של אנשים קשי יום שנלחמים מדי יום על פרנסה. עיר צרובת סבל וכיעור, שכאילו אינה מנסה לחפות על מגרעותיה, וזהו יתרונה הגדול. המלון בו אני שוהה נמצא בלב אחת הסמטאות הכעורות שיצא לי לפסוע בהן בחיי. מימין ומשמאל בתי עץ הרוסים למחצה, חדרי המדרגות חשוכים והחזיתות מתפרקות ברוח הקרה. על כבישי אספלט אין מה לדבר. בורות ומפגעים ממתינים לנהגים הנועזים שיבחרו לסכן את גלגלי המכונית במסלול המכשולים המאולתר. אתמול יצאתי, לא בלי חשש, לסיור גישוש עם חברים בדרך לסופרמרקט שכונתי. אלא שבתוך שניות מתברר כי למרות המראה הדוחה, לא מדובר בשכונה מסוכנת כלל וכלל. סתם שכונת עוני מזעזעת והופכת קרביים.
מוזר, אבל מרגישים את תחושת הביטחון מיד. משהו במבטם של האנשים מלמד שכאן לא יאונה לך רע, מקסימום תשלח לעברך יד בבקשת נדבה אילמת. הרבה כסף שפכה הקהילה הבינלאומית על גאורגיה בשנים האחרונות. נדמה שלסמטאות עליהן אני מדבר לא הגיע אפילו דולר. אבל דווקא סמטאות המצוקה של טבליסי צריכות להדאיג את האנליסטים של גופי המודיעין המערביים. מכאן, כמו תמיד, יעלו ההמונים על ארמון הנשיאות.
בלוג גאורגיה 3: הרוס על טביליסי
רועי כ"ץ, גאורגיה
27.12.2007 / 10:39