מה אני אגיד לכם? חווייה מרתקת העניין הזה של שחייה: אתה נכנס לתוך מים קפואים, בתוך ים של זקנות וזקנים עם כובעי ים שנראים כאילו הוברחו מתחת לעיניהם של הבריטים, ובמשך דקות ארוכות סופר את השניות מצד לצד: ככה זה בכדורסל קולעים, בכדורגל קולעים, בטניס חובטים ובשחייה? נוגעים בקיר!
הכל התחיל כשהתלוננתי בפני החבר'ה שאני לא בכושר, שבשביל למצוא חברה אני צריך גוף קצת יותר מוצק ושלהזיע לא ממש עושה לי טוב: "שחייה זה הפיתרון המושלם!" הם אמרו בהתלהבות "מעורר, עושה גוף ונותן לך אחלה זמן איכות עם עצמך". אבל איזה זמן איכות ואיזה בגד ים תוך פחות מרבע שעה כל מה שהצלחתי לחשוב זה שאולי אם אדפוק את הראש בקיר במקום לגעת בו, הסיוט הזה ייגמר מהר יותר.
אז נכון, שחייה הוא ספורט חשוב עם מסורת מפוארת בקרב העם היהודי, אבל עם כל הכבוד לציונות ולרגשות הלאומיים שלי בבריכה תנו לי להתפרפר ולנוח: את השחייה תשאירו לסבתות, אחרי הכל אם זה חם בשבילם זה בטח לא לוהט בשבילנו!
דן מקטר די הרבה, לא?
אתם מזדהים או רוצים לדחוף אותו למים שישתוק?
הפעם תורכם להכריע מה יעלה בגורל הכתב החדש שלנו:
הכתבה הזאת - חם או סתם?