אחינו הבודהיסטיים

סיפורנו מתחיל בנסיך סידהרתא, שנולד בצפון הודו בשנת 500 לפנה"ס בערך. לכוכב הצעיר ניבאו עתיד מבטיח: שליט לוחמני או מורה רוחני. אביו שהעדיף את בנו כיורש, כלא אותו בארמון ודאג לרפד את חייו בתענוגות. יום אחד חמק סידהרתא החוצה ונתקל בסבלו של העולם האמיתי: זקנה, חולי, מוות עצב וייאוש.

מזועזע, החליט גיבורנו, כי עליו למצוא פתרון לסבל. בגיל 29 הוא עבר לגור ביער, צם, עינה את גופו וקיבץ נדבות. שש שנים עברו ובתודעתו עדיין נשא את סבלו של העולם. לבסוף התיישב סידהרתא מתחת לעץ ונשבע לא לזוז עד שימצא את הפתרון המיוחל. במשך כל הלילה התבונן במחשבותיו וכשעלה הבוקר, לפתע, נחה עליו הידיעה, שכל הסבל שנגלה לעיניו היה רק דמיון בלבד. באותו רגע הפך סידהרתא לבודהה, זה שהתעורר מהאשליה וראה את המציאות כפי שהיא באמת.

במשך 45 שנה לימד הבודהה דרך חיים "נכונה" שהסבל אינו נוכח בה. לאחר שמת, התפצלה תורתו לזרמים נפרדים, שכל אחד מהם הבטיח כי בידיו הנוסחה האמיתית להפסקת הסבל. אחת הטכניקות היותר מפורסמות בימינו היא הויפסאנה, התבוננות שקטה במחשבות, למשך שעות, בעיניים עצומות.

הבודהיזם מאפשר בעיקר לחילוניים, חיים רוחניים פשוטים ונוחים. מדוע? מכיוון שבגרסתו המודרנית הוא התפתח כדת שיש לה מקדשים, טקסים, ותפילות, אך אין בה אל, האדם הוא המרכז והפילוסופיה, כמו גם המדיטציה של הבודהה, מפורשים כדרך פסיכולוגית לשלוות נפש.

ואכן, מחקרים מצביעים על כך שאורח החיים הבודהיסטי מביא לאושר. עובדה זו מסבירה אולי, מדוע יש בעולם כחצי מיליארד איש שמגדירים את עצמם כבודהיסטים. נתון מעניין נוסף: שליש מהמנהיגים הבודהיסטים במערב הם יהודים ובערך מחצית מהמשתתפים בקורסים המוקדשים לויפסאנה בהודו - הם ישראלים.