פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שלום, חוברה

      העוף המרשים והנדיר, שמעדיף סביבה מדברית, נמצא בארץ ובעולם בסכנת הכחדה; הסיבות לא מפתיעות: ציד ופגיעה בשטחי המחיה והקינון; כתבה חמישית בסדרה

      החוברה (קמץ ודגש בבי"ת), נחשב לאחד העופות הנדירים, הגדולים והמרשימים בישראל. כמו עוף החול, גם אורחותיה של החוברה אינם ידועים לחלוטין, וכמוהו, גם היא מעדיפה סביבה מדברית. ההערכה היא כי נותרו בארץ כ-500 חוברות, המרוכזות במספר איזורי קינון בנגב ובערבה. במהלך העשור האחרון הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא נמצאת עתה בסכנת הכחדה חמורה. למרבה הצער, החוברות נמצאות בנסיגה בכל תחומי תפוצתן בעולם, והוכרזו לאחרונה כמין בסכנת הכחדה עולמית.

      הסיבות להיעלמותה קשורות בעיקר לציד לא חוקי, ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה. בניה מואצת, הרחבת השטחים החקלאיים ושטחי המרעה, ותנועה מוגברת של רכבי שטח באיזורי המחיה שלה במהלך העשור האחרון, הם האחראיים הישירים למצבה העגום של החוברה. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, בעיקר עורבים שחורים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאיזורים מיושבים.

      כדור שחור לבן

      אחת הסיבות הטובות לחבב את החוברה היא מנהגי החיזור המפותחים שלה. באביב יוצאים הזכרים בריקוד כלולות מיוחד במינו, במהלכו הם רצים מאות מטרים תוך תיפוף ברגליים, הנפת הראש לאחור וניפוח נוצות החזה, מה שמקנה להם מראה כשל כדור נוצות לבן-שחור. כמו העגורים, קרובי משפחתה הרחוקים של החוברה, גם היא מתהדרת בציצת ראש מפוארת, הזוכה להבלטה בעונת החיזור. לכל זכר טריטוריה מוגדרת, המתפרשת על פני קילומטרים רחבים.

      בניגוד לתקופת החיזור, הרי שבימים כתיקונם מוסוות החוברות היטב, לרבות הזכרים, בזכות צבעם החום בהיר. דומה כי ההסוואה המשובחת הופכת את החוברות מסתוריות במקצת אפילו עבור החוקרים, שאינם יודעים לתאר במדויק את הרגלי העוף המוזר מחוץ לעונת החיזור והקינון. רק משהן מתרוממות לאוויר נגלות הכנפיים השחורות לבנות שלהן, ואז ניתן להבחין בהן.

      כרונולוגיה של הכחדה

      עד תחילת שנות השבעים קיננו החוברות באזורים נרחבים בנגב המרכזי, המערבי והצפוני, בשפלת יהודה עד אזור רמלה, בבקעת הירדן ובערבה. עלייה מסוימת במספר הפרטים נרשמה במהלך שנות השמונים, ככל הנראה בעקבות איסור הציד, פינוי הבדווים מהנגב וסגירת שטחי אימונים של צה"ל.

      בעשורים האחרונים נעלמו החוברות לחלוטין מכל האיזורים הנמצאים צפונה לבאר-שבע, ואף בנגב ובערבה הפכו נדירות. אזור שיבטה ניצנה, בכללם אזור בסיס חיל האויר חצרים, הם האתרים היחידים בארץ בהם נמצאה צפיפות קינון גבוהה של העוף המוזר.

      בחודשים האחרונים החלו מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע וחטיבת מדע ברשות שמורות הטבע והגנים במחקר שמטרתו לימוד האקולוגיה וההתנהגות של החוברה בארץ. במהלך האביב האחרון נסרק אזור הנגב הצפוני והמערבי במגמה לזהות אזורים בהם יש קינון אינטנסיבי של חוברות. במהלך הסקר נספרו פחות מ-200 זכרים המחזיקים טריטוריות רביה, בהנחה שמספר הנקבות, הקשות יותר לזיהוי, תואם את מספר הזכרים.