איש השנה 2008: נפלו במוקדמות

קל מאוד לגבש את רשימת 8 האנשים שעשו את 2007. לא צריך להיות מומחה לגיאופוליטיקה כדי לדעת מי יהיה בה ויש קונסנזוס שאינו קשור להשקפות לגבי הגברים והנשים שנכללים בה. קצת יותר קשה לקבוע את הדרוג בתוכה, ובמהלך הימים הקרובים אנחנו ננסה לעשות זאת בצורת טורניר, עם שמינית, חצי, רבע גמר וגמר. אבל כמו בכל טורניר חשוב, יש גם מוקדמות ושם היריעה הרבה יותר רחבה ופתוחה לפרשנות.

בחרנו עבורכם כמה דמויות מפתח עולמיות שלא הצליחו להתברג לשלבים הסופיים. חלק מהם ניסו להרים תרומה חשובה לשגשוג העולמי וזה נבצר מהם בגלל משטרים דכאניים או מצביעים בלתי משוכנעים. אחרים היו עלולים להזיק, וטוב שלא הצליחו להיות דומיננטיים יותר. כאמור, רשימת המודחים היא גדולה מאוד ונתונה לפרשנות: אנחנו הבאנו רק אחדים. אתם מוזמנים להוסיף כראות עיניכם.

המועמדת הסוציאליסטית לנשיאות צרפת היתה יכולה להיות הסנסציה של השנה, אילו היתה זוכה בבחירות. יש שיגידו שהיא הצליחה להרוס מסע בחירות שהתחיל בקול תרועה רמה בגלל חוסר ניסיון פוליטי. סיבה תקפה אחרת לאי הצלחתה בסופו של דבר: שוביניזם זו, ככלות הכול, מילה בצרפתית. מאז ההפסד היא נפרדה מבן זוגה, פרנסואה הולנד, וגלתה למדבר הפוליטי.

עושה רושם שה"לווייתנים" הוותיקים של המפלגה הסוציאליסטית, שכועסים גם על אובדן הכוח באסיפה הלאומית, לא יאפשרו לה לחזור על הפיאסקו. רויאל ככל הנראה תמשיך ליהנות מתמלוגים נאים על ספרה ולהאשים את חברי מפלגתה על כך ששמו לה רגליים.

המועמד של פוטין לנשיאות רוסיה נחשף לציבור בסוף השנה, אבל אנחנו מכירים אותו כבר זמן מה. הוא ייצג את רוסיה בוועידה הכלכלית בדבוס בתחילת השנה וכבר אז נראה, בסבירות גבוהה, שפוטין מכין אותו להיות יורשו. המשפטן הדובר אנגלית רהוטה התחבב מאוד על מנהיגי המערב, שהתרגלו לנוקשות הפרובוסלבית של פוטין.

מי שמכהן היום כמשנה לראש הממשלה וכמנכ"ל "גזפרום", אולי המשרה המשפיעה ביותר ברוסיה אחרי הנשיאות, נבחר כמועמד הרשמי של מפלגתו של פוטין. אחרי הניצחון הגורף של המפלגה בבחירות לפרלמנט, די ברור שמדוודב יהיה הנשיא הבא.

"ראש העיר של אמריקה", האיש המזוהה ביותר עם העמידה האזרחית נגד הטרור בארצות הברית, נראה בתחילת המרוץ לנשיאות כמי שיהיה הנשיא הבא. אולם הוא לא הצליח לעמוד נגד התעמולה השלילית, שכרסמה בתדמיתו כגיבור (בעזרת התארגנות של כבאי ניו יורק שטענה שהוא למעשה הפקיר אותם). עובדת היותו נשוי בפעם השלישית היא נקודת חולשה בעיני הרפובליקאים, שגם לא אוהבים את עמדותיו בעד הזכות להפלות וזכויות הומוסקסואלים.

כעת יש לו מתחרים רציניים בדמות מיט רומני ומייק האקבי. אם הוא ייבחר בכל זאת, הרי זה רק משום שהוא היחיד מבין המועמדים האחרים שנחשב כיום עדיף על הילרי קלינטון.

במהלך השנה נכנס גורדון בראון לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, בעקבות פרישתו של טוני בלייר. שר האוצר הוותיק של בלייר קיבל לידיו מדינה במשבר, שאיבדה במידה רבה את האמון בממשלת הלייבור. המלחמה בעירק, שמעולם לא היתה פופולרית, נמאסה על הבריטים. לונדון נתונה תדירות לאיומי טרור והשסעים בחברה הבריטית בין מהגרים, שכבות חלשות ושכבות אמידות מנוכרות הולכים ומעמיקים.

עד כה, הדבר היחיד בו הצליח בראון, במידה מוגבלת, לרשום נקודות לזכותו היא העברת השטח שבשליטה בריטית בעירק, באזור בצרה, לידי העירקים. בשאר השטחים, הוא עדיין נחשב אפור.

איננו יודעים הרבה על מה שאמרה או עשתה מנהיגת האופוזיציה בבורמה, אונג סן סו קי, במהלך השנה האחרונה. אנחנו יודעים רק שכשהחלה מחאת הנזירים הבודהיסטים, הם עלו לרגל לבית בו היא מוחזקת במעצר כדי להתפלל איתה. כעבור יומיים נחסמה הדרך לבית בגדרות תיל ונבצר ממנה לקיים קשר עם תומכיה. העולם נחשף לדיכוי בבורמה לקראת סוף השנה ונחרד. סו קי חיה את הדיקטטורה כל חייה ונלחמת בה. לשם כך היא וויתרה על החופש האישי שלה. גם בשנה הבאה, ככל הנראה, היא תוסיף להיות עצורה בביתה.

נשיא פקיסטן פרווז מושרף בהחלט היה יכול להשתלב בליגת העל של המשפיעים ביותר השנה. הוא רקם ברית עם בנזיר בוטו, ואחר כך חזר בו, הכריז על כינון שלטון צבאי ומצב חירום בפקיסטן ואחר כך התפטר מראשות הצבא וביטל את מצב החירום. מצד אחד הצטייר מושרף כאופורטוניסט פוליטי הדואג לשימור כוחו בכל מחיר.

מצד שני, הוא ניהל ביד רמה את אחת המדינות הבעייתיות בעולם, בעלת ארסנל נשק אטומי גדול, עם בסיס חזק של אל קאעדה והטליבן הנושפים בעורפו מצד אחד ורפורמיסטים הדורשים דמוקרטיזציה מהצד השני. אם יש מישהו שמסוגל להתמיד גם בשנה הבאה לעמוד בראשות פקיסטן, הרי זה מושרף.

הכוונה למנות את שר החוץ הטורקי לשעבר, עבדללה גול לנשיא גרמה בטורקיה למשבר קואליציוני. הצבא וגורמים ליברליים לא רצו בנשיא פרו איסלמי, שאישתו עוטה כיסוי ראש בציבור. מיליוני טורקים הפגינו ברחובות נגד מינוי גול והפרת עקרונותיו החילוניים של מוסטפה כמאל אתאטורק. מפלגתו של גול ערכה בחירות חדשות וזכתה בהן בניצחון סוחף.

גול מונה לנשיאות בתקופה לא פשוטה של עימותים עם הכורדים ואיום מצד אירופה לטרפד את צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. אבל גול היה חביב ממשלות המערב בתור שר חוץ, וסביר להניח שהוא דווקא יקדם הצירוף ויתרום להתקרבות נוספת של טורקיה למערב.

הסיפור הטרגי של השנה הוא היעלמה של הילדה בת הארבע, מדלן מק'קאן מאתר הנופש בו שהתה משפחתה בפורטוגל. העולם עקב בדריכות אחר הניסיונות למצוא את הילדה הבריטית זהובת השער והמתוקה. כשחלפו שבועות והיא לא נמצאה, התחילה חרושת השמועות לפיהן הוריה אשמים בהיעלמותה.

מצד שני, משטרת פורטוגל נחשפה בתקשורת הבריטית כמי שפעלה ברשלנות והתעלמה מראיות חשובות. כחצי שנה חלפה מאז, ועד היום מתפרסמת כל יום עדויות ותיאוריות חדשות למכביר על מה שעלה בגורלה. כאן אי אפשר להתנבא אלא רק לקוות שלסיפור יהיה סוף טוב, אם כי זה כבר נראה לא סביר.

ביום אחד בחודש אפריל יצא צ'ו סונג הוי חמוש באקדחים, וקטל יותר מ-30 סטודנטים באוניברסיטת "וירג'יניה טק", לפני שהתאבד. הצעיר המעורער, ממוצא קוריאני אמר בקלטת וידאו, אותה שלח מבעוד מועד לטלוויזיה, שהוא עושה זאת למען הדור הבא, וכדי להכאיב לסטודנטים העשירים והמתנשאים בקמפוס בו הוא לומד.

שוב שילמו אזרחים אמריקאים את המחיר על הנגישות הבלתי נסבלת של נשק חם, הזמין לכל פסיכופט. אלמלא היו יוצאים צעירים למעשי טבח גם במקומות אחרים, כמו פינלנד במהלך השנה, היינו מתייסים לזה כאל טרגדיה אמריקאית, אבל השנה זה נראה יותר כמגיפה עולמית.