כן, בילאלי, אבא שוב הפסיד

מדינת ישראל אמנם נוהגת בימים אלו לחסל אנשים עם שם כמו בילאל בטיל דרך החלון אבל כידוע, ישראל היא בימים אלו יצור שאין לסמוך על שיקול דעתו. עבור אנשים עם סדר עדיפויות נורמלי, בילאל (שמו המלא, בילאל אוליבר) הוא השם החדש המרגש ביותר שצץ השנה בעולם המוזיקה השחורה.

הוא גדל בפילדלפיה, למד אופרה במשך שבע שנים וכבר בתקליט הבכורה שלו הוא נשמע קלאסיקן יותר מארתור רובינשטיין. למי שחושב ש"וודו" של דאנג'לו, מלך הסול החדש, היה הדיסק השחור הטוב ביותר של השנתיים האחרונות (ומי שלא חושב ככה כנראה שלא שמע את התקליט או שיש לו איבר מין קטן) – בילאל הוא התרופה. הדבר הדומה ביותר לדאנג'לו, לא כולל הריבועים בשרירי הבטן. כמוהו, גם כשהוא עושה ראפ, מדובר רק בגלגול העכשווי של מוזיקת הנשמה.

בילאל לוקח את כל הטוב שיש למוזיקה השחורה משלושים השנים האחרונות להציע – מג'אז עד היפ הופ, מסול עד גנגסטא – ומגיש בטעם המעודן שלו. כמו האנשים שפוסטרים שלהם כנראה תלויים לו מעל המיטה – מרווין גיי, קרטיס מייפילד או פרינס – בילאל עושה כמעט הכל בעצמו ומציג את מודל "איש הנשמה" שהוא כמעט מוכשר מדי בשביל איש אחד. גם האורחים בתקליט לא באו בקו 5 – מוס דאף וקומון שרים, ד"ר דרה הפיק שני שירים שמחברים הדוניזם מושלם עם נשמה של משורר. בילאל גפן נשמע לכם טוב בשביל ילד ראשון?

* את הכתבה אפשר למצוא גם בגליון ספטמבר של המגזין "ניוזיק"
טלפון למנויים: 03-5686168