לרקוד בשביל לחיות

החיים בסביבה אורבנית הרחיקו את האדם מארבעת האלמנטים אדמה, מים, אש ואוויר, שהם אבני היסוד של קיומנו. נדירות הפעמים בהן נדרוך בכף רגל יחפה ונחוש את רגבי האדמה תחת רגלנו או נמצא את דרכנו ביער לפי רוחות השמים.

מסורות רבות משלבות את ארבעת האלמנטים בטקסים שלהם, מתוך הכרה בהשפעות העמוקות והמורכבות שיש להם על חיינו. מחול מזרחי של ארבעת האלמנטים הוא דרך נוספת לחזור למרכיבים הטבעיים הכל כך בסיסיים של קיומנו. יציבה כמו האדמה, זורמת כמו המים, קלילה כמו הרוח ומלהיטה כמו האש, כך רוקדת הרקדנית במחול המזרחי את ארבעת האלמנטים. אבל קודם כל עלינו להכיר כל אחד מהם מבחינה פיזית, נפשית ומטאפורית.

אלות הקשורות לאדמה תמיד היו נשים. גם המושג המוכר "אמא אדמה" מציין את הקשר העמוק בין נשיות ואדמה. כאשר רוקדים את יסוד האדמה במחול המזרחי, תשומת הלב ניתנת לקשר בין כף הרגל לבין האדמה והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בריקוד העממי כפרי (בלאדי).

האופן שבה אוחזת כף רגלנו את האדמה, תשפיע על היכולת שלנו לנוע באופן חופשי. נשים רבות הנוהגות להתהלך בעקבים גבוהים מסגלות לעצמן הליכה המאופיינת במשקל הנוטה קדימה לקצות האצבעות. אחרות, בשל הליכה של שנים בנעליים מעיקות, אוחזות את הקרקע תוך כיווץ בהונות הרגליים ובכך נוצר מתח בכף הרגל המקרין לכל הגוף. במחול המזרחי האיבר המייצג את הקשר לבסיס, לאדמה, הוא העקב.

העקב (בהיפוך אותיות: קבע) מסייע לנו לקבע את הדפוס של גופנו (את חלקו התחתון בעיקר) לכיוון האדמה. רק אם נהיה מושרשים היטב באדמה נוכל לשאוב ממנה את האנרגיה הנדרשת כדי לנוע ביציבות ובחן. משקל על העקב מבטא את היכולת שלנו ליצור תחושה של קבע, המאפשרת בהמשך לעשות שינוי (קבע מאפשר יצירת בקע, כלומר, שבירה של הקבוע) תנועתי וגם מנטלי. כשרוקדים את אלמנט האדמה, הברכיים כפופות מעט והתחושה היא של ישיבה על עקבים. הידיים והזרועות מופנות לכיוון האדמה וכפות הידיים פונות מטה. רקיעה בכפות הרגליים, בעיקר בעקבים, מעוררת את האנרגיה של הריקוד וטוענת את הגוף באנרגיה אלקטרומגנטית.

ריקוד האדמה אינו אמור להיות חינני, אלא לחבר את גופנו לעולם הטבע שמסביבנו ולהזכיר לנו כי "מעפר באנו ולעפר נשוב". כלי הנגינה המייצגים את האדמה הם כלי הקשה, כמו דרבוקה, דף, בנדיר טאבלה ועוד.

בתרבויות רבות, המים מציינים התחדשות, היטהרות ומירוק החטאים (היהודים טובלים במקווה, הנוצרים טובלים בירדן וההינדים טובלים בגנגס). בטבע, המים מייצגים שלמות, כוח ותנועה נחושה קדימה. יסוד המים מבטא גם את עולם הרגש שלנו: רכות, עדינות, חמלה, פחד, התרגשות, כעס, הפכפכות ,זעם, שמחה, אשמה ועוד.

מהמים אנו לומדים להישאר במסלול שלנו, אך עדיין להיות גמישים ופתוחים לאפשרויות נוספות. יסוד המים מייצג בריקוד את הבטן ואיברי הגוף הפנימיים והוא מתחיל בעידון, כמו פלג מים זורם התגבר לנהר גועש ושוצף. הריקוד כולל שינויי כיוון ומהירות בדיוק באותו האופן שהנהר משנה את מסלולו.

סמלי אנרגיית המים הבאים לידי ביטוי בריקוד הם מערבולות וספירלות. תנועת הנחשול של הגוף בריקוד הבטן ממחישה את זרימת המים. רטיטות האגן משקפות את הגאות והשפל, כאשר הן מתגברות או נחלשות לפי קצב המוזיקה. התחושה בריקוד מתחילה כמנוחה על גל שקט ורוגע המגיע לשיאו כשהוא מצטרף בהדרגה למפל מים סוער.

המחוות הגופניות המייצגות את יסוד המים הן התנועות העגולות למינהן, כשהדגש הוא במעבר הרך והזורם ביניהן. בריקוד של אלמנט המים, הרגשות הנובעים מהבטן משדרים לנו אותות המגשרים בין השכל לרגש ובין המודע לתת מודע. כלי הנגינה המייצגים את יסוד המים הם כלי המיתר, כמו עוד וקאנון, שצליליהם מזכירים טפטוף של מים.

אלמנט האש הוא המקובל ביותר בהקשר טקסי. הדלקת נרות בתרבויות רבות היא סמל להתקדשות ומציינת את תחילתם של פולחנים מקודשים. אזור האש מייצג את הגב והריאות מקדימה ומאחור - את אזור השכמות והגב העליון. זהו יסוד המייצג התלהבות ומלא ביצר ויצירה.

אחד הריקודים במחול המזרחי הוא עם מנורת קנים על הראש ומקורו בטורקיה בתקופה העותמנית. עד היום, ניתן לראות במצרים רקדניות בטן במועדונים, בריקודי פולקלור ובחתונות הנושאות את השמעדאן (מנורת 12 הקנים) על ראשן. אלמנט האש יכול לבוא לידי ביטוי בריקוד על ידי הדלקת נרות סביב הרקדנית היוצרת אוירה מקודשת מיסטית. ריקוד האש קשור לאנרגיה של חום ותשוקה ולכן הוא אנרגטי יותר משאר האלמנטים. רקדניות רבות כוללות את השימוש בתופים כדי לשמור את אנרגיית האש של הריקוד בעוצמתה הגבוהה ביותר.

תלבושת אדומה עשויה מבד בעל יכולת זרימה המאפשרת לרקדנית לגלם בתנועה סיבובית את ריצודן של להבות האש. הריקוד יכול להביא לתחושה של עוצמה, התלהבות ואימפולסיביות. ריקוד עם אלמנט האש יעזור לנו לעבד את הכעס שלנו, כאשר אנו רוקדים בעוצמה, תוך שינויים פתאומיים וחדים כמו ברקי אור או אש המדורה המרצדת בחום רב. כלי הנגינה המייצגים את האש הם כלי הקשת שקיים בהם החיכוך בין הקשת למיתר.

המעטה האופף את גופנו מייצג את הנשמה, הזיכרונות, נשימת החיים ועולם הרוחות והרפאים. בחיי האדם האוויר קשור לחשיבה, תפישה רוחנית, אינטואיציה, בהירות ומורכבות. כדי לרקוד את אלמנט האוויר יש לרקוד בקלילות ובזרימה חופשית בתנועה זיגזגית או ספירלית. הלבוש צריך להיות אוורירי ,קליל ונותן תחושה שהוא מצליח ללכוד את האוויר בין קפלי הבגד. ריקוד עם צעיף ובעיקר סחרור קליל איתו, מדגיש את תחושת הריחוף, החופש והרצון להתעלות.

אידיאלי לרקוד את ריקוד אלמנט האוויר בטבע, כאשר האוויר גם יוצר את ההשראה לריקוד וגם נושא את הרקדנית במרחב באופן טבעי לפי כיווני הרוח. התנועה בריקוד צריכה להיות מכוונת כלפי מעלה, מורמת, קלילה, חסרת מעצורים והמשכית. סגנון זה אופייני יותר למחול המזרחי הקלאסי, כשההתייחסות למרחב הריקוד היא של התפשטות והתרחבות. כשם שהנשמה זקוקה לחופש, כך יסוד האוויר דורש את המרחב המגיע לו.

הדגש הוא על פלג גוף עליון, צוואר, זרועות ובית חזה. הצוואר (בהיפוך אותיות: אוצר) אוצר בתוכו ידע רב ואפשרות של הנעת הראש הנדרשת בסיבוב. צוואר נוקשה או בלשוננו "קשיות עורף" תקשה את החיבור לאלמנט האוויר המשוחרר והחופשי. כלי הנגינה המייצג בריקוד את אלמנט האויר הוא החליל שנגינתו מכוונת את תנועת הידיים, הראש ובית החזה כדי לשאת את הגוף ולהניע אותו במרחב.

כרמלה ברק עוסקת בהוראת המחול המזרחי וחוקרת את נושא תנועת הגוף במחול כדרך לריפוי וצמיחה אישית, ורכזת קורס מדריכות מחול מזרחי הוליסטי במכללת גבעת וושינגטון, שייפתח בראשון בפברואר. כתובת דוא"ל: CARBAR11@WALLA.CO.IL