התנ"ך של ההינדים

לנו יש את התנ"ך, לנוצרים יש את הברית החדשה, למוסלמים יש את הקוראן ולהינדים בהודו יש את הב??ה?ג?ווד-ג?יט?ה (בתרגום פשוט: שירו של האל). הגיטה, הוא רגע משמעותי של דו-שיח בין האדם הפשוט לאלוהיו. הרקע לשיחה הוא מלחמה איומה העומדת להתרחש בין שני צבאות שמנהיגיהן בני אותה משפחה.

ראש הלוחמים ארג'ונה עוצר את כרכרתו במרכזו של שדה הקרב ומכריז, כי הוא מסרב להילחם, הוא חוזה בדמיונו את שפיכות הדמים העתידה להתחולל ואינו רוצה להרוג את בני משפחתו. האל קרישנה שנוהג בכרכרה בכבודו ובעצמו, עוצר את הזמן מלכת ומסביר לארג'ונה מדוע עליו למלא את ייעודו כלוחם.

קרישנה מסביר על החוק הקוסמי, על שיטת הקאסטות, על יוגה ומדיטציה, על הפסיכולוגיה של נפש האדם, על ההבדל בין טוב ורע, על גן העדן והגיהנום, על נצחיות הנשמה, על חשיבותה של התפילה ועל כך, כי ארג'ונה, כמו כל אדם, אינו אלא כלי שרת בידי האל. לכן, מי שיקדיש בלב שלם את כל מעשיו לאל, אומר קרישנה, ימלא את ייעודו כאדם ויזכה להארה ולשחרור מהצורך להיוולד מחדש. מי שיפעל בחייו מתוך מניעים אנוכיים, גם אם פעולותיו יהיו ראויות לשבח למראית עין, דינו יהיה לחזור ולהתגלגל למחזור חיים נוסף על פני הפלנטה.

אלברט איינשטיין, אלדוקס האקסי, מהטמה גהנדי, קארל יונג, הרמן הסה ואחרים, מצביעים על הבהגווד גיטה כאחד הסיכומים הבהירים ביותר של הפילוסופיה האנושית, שייחודה בנושאים הנצחיים שנידונים בה ובהתאמתם לא רק להודו, אלא לאנושות כולה.