היוגה של יוגי

סביר להניח שסצנת הבריאות של ימינו לא הייתה מקבלת את השילוב בין יוגה לפיצה, אבל במעמקי האווירה הפסיכדלית שאפפה את לונדון בשנות השבעים, נודעה מסעדה איטלקית מקומית שכל העובדות שלה אימצו את מנהגי הדת הסיקית (שילוב של אסלאם והינדואיזם): הן עטו גלימות ארוכות, חבשו טורבנים לבנים ונשאו חרבות על גופן. אלו היו תלמידותיו של הגורו ההודי, בהאג'ן יוגי.

האגדה מספרת, כי בהאג'ן (1929-2004) שנולד בפקיסטן, הפך ליוגה מאסטר כבר בגיל 16. במציאות, עד גיל 39 הוא עבד כפקיד מכס בשדה התעופה של ניו-דלהי ורק אחרי שפוטר היגר ללוס-אנג'לס והכריז על עצמו כמאסטר היחיד במאה העשרים שבקיא בסודות הקונדליני יוגה והטנטרה הלבנה. בהאג'ן כבש את קליפורניה ומשם דילג לאירופה, כשהוא חושף ברבים את סודות הקונדליני השמורים ביותר. למרות שהסיקים בהודו הכחישו כל קשר בין דתם לבין היוגה והטנטרה, בהאג'ן הפך לנציג החשוב ביותר של הדת הסיקית במערב.

בשנות השמונים נכנס בהאג'ן לסחרור, הוא הקים 300 מרכזי יוגה, השקיע בנדל"ן, בחברות מחשבים, בחברות אבטחה ובחברה למוצרי מזון וטיפוח טבעיים המבטיחים שלווה נפשית. בשנות התשעים הצטרפו לשורותיו אמנים שונים, בהם מדונה, סידני קרופורד ורוזן ארקט.

עד לאותה עת, כבר הצטברו עדויות רבות על היוגי כחובב מסאג'ים, רודף נשים ושרלטן וכי הוא נוהג לאיים על אלו שעוזבים את שורותיו, שסופם להתגלגל בתור תולעים ועכבישים. אבל טענות אלו התגמדו ונעלמו לעומת המפעלים החברתיים שיזם בהאג'ן, כמו טיפול במכורים לסמים, פעילות לשוויון בין בני אדם, קידום השלום בין הדתות ופגישות עם הדלאי לאמה והאפיפיור תחת הסיסמה "אם לא ראית את האל בכולם, לא ראית אותו מעולם".