היל, בבה הזועם והכומר בדרך לאייווה

הקלחת הפוליטית האמריקאית גועשת. פחות מחודש לפני הפריימריז הראשונים באייווה ובניו המפשייר, בשתי המפלגות התמונה מורכבת, משתנה מדי יום ובעיקר לא סופית. מי שהיה סבור שהמרוץ סגור וראה בדימיונו את הילרי קלינטון מול רודי ג'וליאני בתמונת הגמר, יופתע עד כמה לא צפויה יכול המרוץ הזה להיות.

התנודות אינן רק בין המתמודדים הבולטים ואלה שנושפים בעורפם, דוגמת קלינטון ואובמה. לתמונה יכולים לפרוץ גם שחקנים חדשים ובלתי מוכרים לגמרי, כפי שהיה עם מיט רומני בתחילת הקמפיין הרפובליקני, וכפי שקורה עכשיו עם הכומר מייק האקבי, המתמודד האלמוני שעלה כמטאור למקום השני, ובחלק מהמקומות למקום הראשון.

קשה אם כן לצייר תמונת מצב מדויקת, כשהאינפורמציה כל העת משתנה. איפה בכל זאת עומד המרוץ למשרה הבכירה בעולם?

לכאורה התמונה במפלגה הדמוקרטית פשוטה יותר מאצל הרפובליקנים. הקרב העיקרי הוא בין שני מתמודדים, הילרי קלינטון וברק אובמה. ג'ון אדווארדס מזנב בהם בכמה מדינות, אבל אינו מהווה תחרות של ממש. אבל האמת היא שדבר אינו פשוט בהתמודדות הדמוקרטית. דווקא מכיוון ששני המועמדים המובילים איתנים בדומיננטיות שלהם, ניטש שם קרב בחירות אמיתי והמלחמה היא על כל קול. הילרי קלינטון הובילה מההתחלה ברוב ניכר.

כעת הפערים הצטמצמו ועל פי אחד הסקרים האחרונים היא איבדה את היתרון הממשי שלה בשתי המדינות החשובות בפריימריז, אייווה וניו המפשייר. ברק אובמה, בקמפיין מוצלח יחד עם הסנדקית שלו, אופרה ווינפרי, מטפס ועולה.

זוהי שעתם הגדולה של הבלוגים הפוליטיים, הצהובונים ואתרי הפרשנות. כל מי שיש לו מקור בסביבה של איזה יועץ למסע הבחירות, מפרסם כותרת כמו זו שנראתה לפני מספר ימים ב"דיילי ניוז" הניו יורקי: "בבה הזועם יוצא להציל את היל" (תרגום: ביל קלינטון בא לעזרתה של הילרי). אבל עושה רושם שאכן הקמפיין של קלינטון נקלע לקשיים. "היא בצרות גדולות וביל יודע את זה", אמר "מקור דמוקרטי בכיר" לדיילי ניוז. "מקור המכיר את אופן החשיבה של ביל קלינטון" אומר שהוא יוצא מעורו כדי לעזור לה ו"מישהו שמדבר איתו על בסיס קבוע" טוען שביל צועק הרבה על מרק פן, האסטרטג הראשי של הקמפיין.

אבל גם בלי כל המקורות שפגשו את הזוג במסיבת קוקטייל פעמיים אפשר לראות מדוע הילרי בצרות. המסרים אינם עוברים, מודעות הבחירות אינן ממוקדות ודרכי ההתמודדות עם העלייה של אובמה לא יעילות. סגן יו"ר מסע הבחירות של קלינטון נאלץ להתפטר בסוף השבוע, בגלל הבחירה בטקטיקה נמוכה: הוא ניסה לטעון שהעובדה שברק אובמה השתמש בסמים כשהיה נער תגרום לכך שהוא יהיה מועמד דמוקרטי חסר סיכוי. ביל שאהין אמנם הודה בטעות, אבל הנזק כבר נעשה והפסון המכובד של הילרי נפגם. קלינטון נאלצה להתנצל בפני אובמה לפני צאתם לעימות בדה מוין שבאיווה.

התגובה המאופקת והמכובדת של אובמה, מהצד השני, היא בדיוק מה שככל הנראה גורם לעלייה שלו בסקרים. באתר הרשמי שלו נאמר: "ההתקפות על אישיותו של ברק אובמה הגיעו לשפל חסר תקדים. בניסיון נואש לעצור את ההתדרדרות שלה בסקרים, הקמפיין של הילרי קלינטון שינה את המיקוד שלו משנות הגן לשנות נערותו של אובמה". המודעה ממשיכה ונוגעת באומץ בסוגיית הסמים ואומרת כי "אובמה עסק בכך בכנות לפני שנים בביוגרפיה שלו ומאז שוחח על כך עם צעירים בניסיון לאפשר להם ללמוד מהטעויות שלו".

לא ברור אם הכנות המוחלטת, מעין טקטיקת "איש השנה" בסגנון רובין ויליאמס, תנצח את הבחירות בעבור אובמה. נראה, עם זאת, שיש משהו במה שאמרה עליו אופרה ווינפרי, על היותו פוליטיקאי נדיר: מצד אחד רהוט, מצד שני אמין.

על הרהיטות אפשר בכל מקרה להסכים: בעימותים הוא מנצח את קלינטון בלי קושי בזכות הכריזמה. הוא גם מזגזג הרבה פחות ומוכן להציג מסרים ברורים, גם אם לעיתים לא קונסנזואליים, כמו רעיון הנסיגה מעירק והשינוי שהוא מציע במדיניות החוץ האמריקאית כלפי מה שקרוי "ציר הרשע". זו אולי אינה דרישת קדם לנשיאות בארצות הברית, אבל ברק פשוט יותר מבריק.

אבל הדרך עוד ארוכה והתנופה של אובמה עשויה להיעצר. הוא אולי הצליח למחוק פער של 20 אחוז בינו לבין קלינטון בניו המפשייר מאז ספטמבר, אבל עדיין נותר לה יתרון של נקודה אחת, וזה כל מה שהיא זקוקה לו. במישור הארצי, היא עדיין מובילה בשיעור ניכר. "בבה הזועם" אולי צועק על מנהל הקמפיין ואולי לא, אבל הוא עדיין לא ממש מודאג.

אבל אולי יש לו סיבה לדאוג. היו שסברו שהמפלגה הדמוקרטית אינה בשלה לכך שמנהיג אפריקאי-אמריקאי יעמוד בראשה. זו גם הייתה הסיבה שמצביעים רבים, ביניהם שחורים, העדיפו את קלינטון על פני אובמה ואולי זה מה שאחראי ליתרון הדו ספרתי שלה עד כה. אבל זו כבר אינה עובדה ברורה: אייווה וניו המפשייר הן מדינות לבנות מאוד מבחינת הרכב הבוחרים וגם מבחינת הנטייה. אם יתממשו הסקרים המראים על מרוץ צמוד או אפילו יתרון לאובמה במדינות ה"לבנות", לבוחרים שחורים במדינות אחרות, כמו דרום קרוליינה, לא יהססו להתייצב מאחורי אובמה.

אם כן, הפסד של קלינטון באייווה ובניו המפשייר עשוי לגרום לתגובת שרשרת שתמוטט לחלוטין את הקמפיין שלה. וכמו שאמר אחד הפרשנים, מה שחשוב עכשיו הוא לא ההפרש בסקרים, אלא כיוון ההתקדמות, ואובמה בלי ספק מתקדם מעלה.

דבר אחד בטוח בתוך אי הוודאות האופפת את הקמפיין הדמוקרטי: אין להם כל צורך להתמודד רטורית נגד הרפובליקנים. במובן הזה, האנדרלמוסיה השוררת במחנה היריב היא מתנה יקרה מפז. לרפובליקנים פשוט אין מושג במי לבחור.

זה התחיל בשני מועמדים סולידיים יחסית, רודי ג'וליאני, "ראש עיריית אמריקה", גיבור הימים שאחרי פיגועי 11 בספטמבר, עורך דין מבריק ואסטרטג נחשב. מולו ג'ון מק'קיין, סנטור בכיר, גיבור מלחמת וייטנאם והמייצג הבולט ביותר של הרפובליקניות השמרנית הקלאסית. עד מהרה התברר שמק'קיין פשוט נתפס כ"זקן מדי". מסע הבחירות של הסנטור בן ה-72, שהתחיל בהכרזה טרנדית אצל דיוויד לטרמן, התמוטט בתוך שלושה חודשים והיום הוא זוכה ל-12 אחוזי תמיכה בלבד.

הצרות נחתו על רודי ג'וליאני משני כיוונים: מצד אחד החלו גורמים שונים לערער על אמינותו. התארגנות של כבאי ניו יורק פרסמה עדויות לפיהן הוא הפקיר אותם במהלך אירועי 11 בספטמבר, קיבל החלטות פופוליסטיות והיה אחראי למחדלים. על פי פרסום אחר, הוא הרוויח מהאירועים כשהקים חברת ייעוץ הנשענת על ניסיונו כמי שיודע לנהל משברים. מהצד השני נשמעים קולות המערערים על מידת האותנטיות של הרפובליקניות של ג'וליאני. הוא נשוי בפעם השלישית, ניהל מערכות יחסים שערורייתיות ויש נתק בינו לבין ילדיו. אולי החמור מכל, לדעת האורתודוקסים שבין תומכי המפלגה: הוא תמך בעבר בהפלות ובזכויות הומוסקסואלים.

בלי הרבה מהומה ותוך עבודת שטח דקדקנית ומסורה הגיח פתאום מהצללים מועמד נוסף, מיט רומני. מושל מסצ'וסטס לשעבר אינו אלמוני מוחלט: הוא עשיר מופלג בעל הון עצמי של רבע מיליארד דולר, כך שאין לו בעיות של מימון הקמפיין. רומני הוא גם נצר למשפחת אצולה פוליטית. אימו הייתה סנטורית ואביו היה בעבר מועמד לנשיאות. הרקורד המקצועי שלו מרשים ביותר, כבוגר בית הספר למנהל עסקים בהרווארד ומנהל שהוביל חברות להצלחה מסחררת.

גם באגף האידיאולוגי הוא נחשב מועמד מוצלח ביותר: שמרן כדבעי, מתנגד להפלות וחסיד של ענישה מחמירה על עבירות קלות. באוגוסט הוא הפתיע את כולם וניצח במשאל דמה באייווה וכעת הוא זוכה ל-17 אחוזי תמיכה.

הבעיה היחידה אולי של רומני היא שהוא מורמוני. וזה אולי המקום להציג את המועמד המפתיע והמתמיה ביותר, הכומר מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר. המורמונים הם כת נוצרית משיחית ומיסיונרית מאוד, חברי "כנסיית ישו של הקדושים המאוחרים". בעבר, אחד מהעקרונות המורמוניים היה ההיתר לשאת יותר מאישה אחת. מזה יותר ממאה שנה החוק אוסר על כך והזרם המרכזי של המורמונים זנח את הפוליגמיה. אולם עדיין יש התפצלויות סהרוריות ובלתי חוקיות מהאמונה המורמונית, המקיימות קהילות ביזאריות בהן גברים נישאים למספר רב של נשים, על פי רוב קטינות.

האקבי, המועמד שכיום נמצא על פי הסקרים הארציים במקום השני אחרי ג'וליאני, התייחס למורמוניות של רומני בראיון ל"ניו יורק טיימס". "האם זו לא הדת שסבורה שישו והשטן הם אחים?" שאל, כמעט בתמימות. הסערה שהתעוררה בעקבות האמירה הזו שקולה כמעט לסערה בעקבות הכפלת כוחו של האקבי בסקרים.

ה"ניו יורק טיימס" יפרסם במגזין שלו ביום ראשון כתבה בת 11 עמודים על האיש שהבטיח בעבר "לכבוש את אמריקה למען המושיע". בדרום קרוליינה הוא כבר מוביל בסקרים ב-7 אחוזים, לפני פרד תומפסון וג'וליאני. הפונדמנטליסט שאמר בעבר שצריך להכניס את כל נשאי האיידס להסגר התנצל אמנם על ההערה שלו בפני מיט רומני, ספג קצת ביקורת, אבל כידוע, אין פרסום שלילי, והאקבי קיבל עוד כמה שעות מסך.

הדוקטורינה הדמוקרטית אומרת כעת שאין צורך לתקוף את האקבי, משום שאילו ייבחר, הוא יהיה מועמד נוח, עם סיכוי רב להפסיד. זו תפיסה מסוכנת, שיכולה להעלות לגדולה מנהיגים לא ראויים. בחודש שעבר אמר האקבי לסטודנטים באוניברסיטת "ליברטי" הפונדמנטליסטית שהוא מאמין שלעלייה שלו בסקרים יש הסבר "על טבעי" שקשור בתפילות של תומכיו. הוא לא מאמין באבולוציה, כך אמר לא מזמן, אבל כשנשאל בעימות על ידי וולף בליצר מ – CNN אם העולם נברא, לדעתו, בשישה ימים לפני ששת אלפים שנה, היתמם וענה "אני לא יודע, לא הייתי שם".

האקבי שימש כומר בפטיסטי במשך 12 שנים בדרום ארצות הברית. למרות שעמד בראש שתי כנסיות, לא נותר זכר מההטפות שלו והדרשות שנשא. כשפנו גורמים בעיתונות האמריקאית לאחרונה להאקבי ולכנסיות, הללו סרבו להעביר את החומר. לא קשה לנחש מה היה שם, כי העמדות של "הרוב המוסרי", הזרם הנוצרי השמרני והצדקני שמנסה להשפיע על הפוליטיקה מאז תחילת שנות השמונים, ידועות. למרות זאת, הן אף פעם לא היו עמדות רשמיות של השלטון בארצות הברית, שבה הפרדת הדת מהמדינה היא עקרון מכונן.

פרד תומפסון, הסנטור והשחקן שנראה לרגע קל כמועמד מבטיח, צנח ל-14 אחוזי תמיכה בסקרים הארציים. יתכן שבסופו של דבר ג'וליאני דווקא ירוויח מהתוהו ובוהו במפלגתו. בחזית אחת הוא בולט בסקרים מעל האחרים בשיעור ניכר: כ"מועמד בעל הסיכוי הרב ביותר לאחד את המדינה".

אם בסופו של דבר הבוחרים בפריימריז יכריעו על פי השאלה מי יכול לקבל יותר קולות מהמתלבטים בין רפובליקנים לדמוקרטים, סביר להניח שג'וליאני יזכה. בכל מקרה, העונה שתסתיים בסמוך לבחירות, בוועידות הדמוקרטית והרפובליקנית בהן יוכרזו המועמדים סופית, תהיה דרמטית ומרתקת עד לשניה האחרונה.