כמו כרוניקת קסאמים בשדרות, חקירות של אולמרט ותאונות דרכים קשות, שוב נהנית התקשורת הישראלית לקבל דו"ח חברתי חמור נוסף של מרכז אדוה. גם היום יפציצו כותרות העיתונים על הפער ההולך וגדל בין עשירים ובין עניים. כתבות רווחה מצועפות מבט ומדושנות משכורת יתארו במילים רחומות את הפערים המגדריים בשוק התעסוקה הישראלי וכולנו נהנהן בצער מול המסך.
המשקיענים שבין הכתבים ירחיקו לפריפריה או לאיזה כפר ערבי פוטוגני כדי להביא ציטוטים מדויקים מהאנשים שהדו"ח אמור לעסוק בהם. מעניין לחקור בהזדמנות מדוע תמיד מתמקדים בעניי הדרום והמגזר הערבי ומתעלמים דרך קבע מעניי תל אביב, רחובות ובת ים. ישנן אחרי הכל כמה שכונות בתל אביב בהן לא דרכה רגלו של כתב רווחה מעולם. עוני בדרום תל אביב סקסי פחות ולא מוכר כמו איזה בלוק עמידר מתקלף ועסיסי בקריית גת.
בדיון הגובר על היקף יחסי הציבור שחודרים לדיווחי החדשות, נפקד מקומו של היח"צ האידיאולוגי-פוליטי, זה שאינו מקדם מוצר מסחרי. עיתונאים רבים מקבלים לידיהם דו"חות שלמים של ארגונים ומרכזים עם אג'נדה פוליטית וחברתית ברורה ומציגים אותם כנתונים רשמיים. לא תשמעו בסוף הדיווח המקיף של נתוני מרכז "אדוה" מה מטרות המרכז, מהיכן הוא שואב מימון ומה סדר היום אותו הוא מנסה לקדם בכל דרך.
האם מישהו היה מעלה בדעתו להציג נתונים על פגיעה באזרחים פלסטינים שהכין החמאס, ללא הסתייגות מכותבי הדו"ח? מדוע אם כן מוצגות המסקנות של מרכז "אדוה" ללא אזכור מפורש וגילוי נאות על כך שמדובר במרכז סוציאליסטי שדורש בתוקף למחוק הישגים כלכליים אדירים בניסיון לשחזר את מדינת הרווחה שקרסה? מה יש באותם ארגונים חברתיים שמעוור את עיני העיתונאים ומונע מהם לשאול שאלות קשות? איך מרשים העורכים להזדכות על נורמות עבודה בסיסיות רק בשביל להביא עוד פריים של מקרר ריק? ומדוע לא מזכירים, חזור והזכר, כי מדובר במוצר יחצ"ני, שכלל לא נבדק על ידי העיתונאים שמפרסמים אותו כאילו היה תחקיר אישי עליו עמלו?
לא משחק - לא תקבל
ולגופו של מחקר: גם תמונת המצב החברתית הנוכחית מתעלמת לחלוטין מהוויתור שעשו מגזרים שלמים על שוק העבודה. כל נתוני העוני, האבטלה, החינוך והשכר חייבים תמיד להיות מדווחים תחת כותרת ניאון מהבהבת עם הכיתוב הבא: "חרדים וערבים לא משתתפים בשוק העבודה בישראל". מכל נתון קשה על ילדים רעבים יש להסיר את המספרים שנוגעים לילדים שהוריהם בחרו לחיות מכספי תמיכות, כאלו שנהרגים באוהלה של תורה או מתפרנסים באוהל בנגב על חשבון קצבאות ילדים של הביטוח הלאומי.
מי שאינו משחק על פי חוקי המשחק של שוק העבודה אינו זכאי ליהנות מתגמולים. כל כך פשטני וכל כך אכזרי. את כספי המסים שלי אני רוצה להפנות למען נכים, חולים ונזקקים. בשום אופן לא למען נשים חרדיות שנמנעת מהן באיומים היציאה לעבודה על ידי רבנים.