גיבורים

האגו יוצר אשליה מקהת-חושים לפיה אנחנו ישויות נפרדות, איים העומדים בפני עצמם, שאין להם כל קשר עם העולם שסביבם. אין דבר רחוק יותר מהאמת. הגילוי הרוחני האולטימטיבי היה מאז ומתמיד שהכל אחד. ככל שהגילוי שלנו ביחס לאותה עובדה מוחלטת עמוק יותר, כך תהיה השפעתנו החיובית על העולם שאותו כולנו יוצרים יחדיו - משמעותית יותר.

ככל שנכיר בגודלה של ההשפעה שלנו, בין אם אנו מודעים לה או לא, כך יתעורר מצפוננו הרוחני. הגילוי שהכל אחד הוא עצם מהותה של ההארה והחוויה של אותו גילוי היא ההכרה, ברמת התודעה עצמה, שאין אחר - פשוטו כמשמעו. אם אין אחר, אז רק אתה קיים. משמעות הדבר היא שאתה הדחף היצירתי המאוחד שבחר להתחיל את התהליך האבולוציוני לפני 14 מיליארד שנה. ככל שאתה נעשה מודע יותר לעובדה הזו, כך גוברת הכרתך בכך שהנעת התהליך קדימה תלויה רק בך, ברגע זה ממש. התעוררותו של המצפון הרוחני משמעותה שהעתיד תלוי בכך - לא באופן מטאפורי או תיאורטי אלא באמת. אני מדבר על הכרה חיה - זו משמעותה של הארה אבולוציונית, רדיקלית, לא אישית!

ברמה הרוחנית, האתגר העצום שניצב בפני כל אחד ואחד מאיתנו הוא להתבונן ישירות בהשלכות המעשיות של היותנו האחד, שיתפתח במודע למען הגאולה והטרנספורמציה הקולקטיביים שלנו. מנקודת המבט המוחלטת או הלא-דואלית המתגלה בחוויה הרוחנית, קיים רק אחד. אין עוד אחר, פשוטו כמשמעו.

כדי להבין באמת מהי אבולוציה מודעת עלינו להתמודד עם ההשלכות העמוקות של העובדה המוחלטת הזאת. אני מאמין שאנחנו יכולים להתפתח במודע רק במידה שבה באמת הכרנו, ברובד העמוק ביותר של הווייתנו, בכך שאנו באמת האחד שאין שני לו. בהקשר אבולוציוני, התמודדות עם עובדת האי-הדואליות - שהרבים הם האחד והאחד הוא בסופו של דבר מי שאנו תמיד – כופה עימות עם כל יחס לתהליך החיים שאינו שלם, מקיף ומחויב לחלוטין.

להתפתח במודע, פירושו להיכנע ללא תנאי לאמת שאין אחר ובה בעת לקבל אחריות על ההשלכות של האמת הזו ביקום מתפתח - יקום שהופך מודע לעצמו, לאט אך בבטחה, באמצעותך ובאמצעותי. האחד שאין שני לו מתעורר לעצמו בעודו מתפתח ורק האחד הזה יכול עכשיו, לבדו, בדמותך ובדמותי, להתחיל לקחת אחריות על המאמץ ליצור במודע את עתידו.

לחוויית ההארה שני מרכיבים בסיסיים. אחד הוא הגילוי העמוק והמהמם של הקרקע הקדמונית של המציאות עצמה. קרקע זו מצויה במקום שבו אין זמן, במקום שבו האני הלא-גלוי, שלא נולד, שוכן בתודעה של אפס או של לא-כלום מוחלט. במצב הער, הקרקע הקדמונית הזו מופיעה בתודעה כחוויה הישירה שהכל מושלם כפי שהוא. אך התעוררות רוחנית אמיתית היא גם הופעה גועשת של הדחף האבולוציוני בתודעה האנושית.

עם כניעתם של האגו והרצון האישי, היחיד הופך להיות מודע לנוכחותה של אנרגיה רבת-עוצמה ובלתי-מתפשרת. אנרגיה זו היא תנועתו של כוח החיים, שהביא את עצמו למצב של אבולוציה או של התהוות מודעת. מלא כלום מוחלט, לפתע הופיע משהו ונותר מאז במצב מתמיד של התהוות.

המקור והקרקע של כל מה שהתהווה, שמצוי גם כעת במצב מתמיד של התהוות, הוא המקום שבו אין זמן ושבו דבר לא התרחש מעולם. כלום ומשהו אינם נפרדים זה מזה, כי הם שני צדדים של אותו מטבע. זה פירושה של אי-דואליות וזוהי ההארה: הידע המתעורר של המסתורין החי הזה שלא ניתן לפצלו.

אחד מההיבטים המיוחדים של הד?ה?ר?מ?ה (התורה) הפוסט-פוסט-מודרנית, הפוסט-מסורתית, הפוסט-מטפיזית והאבולוציונית שאני מלמד, הוא השילוב בין אי-הדו?אליות של המודעות הנאורה לבין ההבנה שכיחידים, כולנו מהווים חלק מתהליך התפתחותי שזקוק נואשות לכך שנשתתף בו בכל ליבנו.

הנקודה החשובה ביותר היא שהאבולוציה של התודעה תלויה לגמרי באבולוציה של תודעת היחיד. המידה שבה היחיד מוכן לאמץ את העובדה שיצירת העתיד ממש תלויה בו בלבד, היא המידה שבה היחיד הזה מתעורר למה שאני מכנה האני האותנטי -- שהוא הדחף האבולוציוני, הזהה עם האנרגיה והאינטליגנציה שהתחילו את כל התהליך היצירתי הזה.

ההגדרה המסורתית של ההארה היא ההכרה בכך שרק האחד קיים - האחד שאין שני לו - ושהאחד הזה הוא, בסופו של דבר, מהותו של האני. בהארה אבולוציונית, האחד מתייחס לא רק לקרקע הריקה שממנה עלה וצמח היקום כולו, אלא גם לדחף היצירתי שהתחיל את תהליך ההתפתחות ומניע אותו ברגע זה ממש.

התורה הזו מלמדת שהמטרה שלשמה עלינו להתעלות מעבר למחלה הפוסט-מודרנית של נרקיסיזם קיצוני היא להיות האחד הזה, יחד עם אחרים, תוך אימוצו של התהליך האבולוציוני ומעורבות עמו בדמותנו כדי לגלות את כל שבאמת ניתן לממש בחוד החנית של הפוטנציאל האנושי.