"עצי קפה ואבוקדו, מכרות זהב באלדורדו. זורם הנפט בקריפיטיו ואין מיסים ודפיציטיו. ושם אינדיאנים עם כרבולת. מקרקפים רק... מס גולגולת. ונצואלה - אין דומה לה!". למרות שדן אלמגור כתב מילים אלה לפני עשרות שנים, נדמה שגם עתה אין דומה לה - לוונצואלה.
ה"רודן" הוגו צ'אווז העמיד שאלת המשך כהונתו במשאל עם... והפסיד. כותרות העיתונים זועקות "דיקטטורה", אבל רוב העיתונות היא בידי מספר משפחות בעלי הון המתנגדות לצ'אווז ולרעיונותיו. בוונצואלה נהרגים בהפגנות, אבל אלה דווקא אנשי האופוזיציה היורים על תומכי הנשיא. ולפני מספר שנים (ולראשונה במסורת ארוכת הימים של הפיכות צבאיות בדרום אמריקה) כאשר ראשי התעשיינים, בתמיכת שגרירות ארה"ב, מבצעים הפיכה צבאית ו"מעלימים" את הנשיא הנבחר, הוא שב לכס הנשיאות בלחץ ההמון המאיים להסתער על מוסדות השלטון. ונצואלה ואין דומה לה.
ההפסד במשאל העם קרה בשבוע שעבר. על פי נתונים רשמיים שפורסמו בסוף השבוע בקראקס, בירת ונצואלה, 4.5 מיליון אזרחים הצביעו נגד הצעת ממשלת צ'אווז לשינויים בחוקה, 4.4 מיליון תמכו ברפורמות ו-7.2 מיליון לא באו להצביע. באחוזים: 50.7% נגד הצעת הממשלה, 49.3% בעד צ'אווז. אבל זו ההתפלגות של אלה אשר טרחו ובאו להצביע. 7.2 מיליון תושבים החליטו להימנע ולא להגיע לקלפי, או כ-45 אחוז מכלל בעלי זכות הבחירה.
לשם השוואה: בבחירות לנשיאות שנערכו אשתקד, זכה הוגו צ'אווז לכ-60% מכלל קולות הבוחרים, או כ-7.4 מיליון מצביעים. ביחס לבחירות לנשיאות, מחנה ה"לאו", מחנה הימין והשמרנים, הגדיל את כוחו במעט. אבל השאלה הנשאלת היא מדוע כל כך הרבה בוחרים, גם כאלה שהצביעו בשנה שעברה עבור צ'אווז, החליטו הפעם להישאר בבתיהם?
הפעם, וכפי שקרה מאז שהגיע לנשיאות, צ'אווז נאלץ להתמודד מול קואליציה של כוחות הכוללת את בעלי ההון ובעלי האדמות הגדולים, בעלי הבנקים, ראשי המפלגות המסורתיות, הכנסייה וראשי איגודים המקצועיים הוותיקים והמושחתים. אל הקואליציה יש להוסיף את השגרירות האמריקאית הפעילה עד מאוד בניסיונות ההדחה של הנשיא בשנים האחרונות. אל אלה הצטרפו סטודנטים מן הימין (שכמו במקרים רבים במזרח אירופה) קיבלו מימון אמריקאי נדיב. כך, שאין חדש במערך הכוחות העומד נגד הנשיא המכריז מעל כל במה שהוא "רוצה לבנות את הסוציאליזם של המאה ה-21".
האם מיליוני הנמנעים הצטרפו לפתע לכוחות השמרניים? מסקרים שנערכו לאחר משאל העם עולה דווקא שאין רוב הנמנעים תומכים בימין. רובם הגדירו את עצמם "צ'אווזטאס" (תומכי צ'אווז). ועוד הם ציינו שקצב השינויים בחברה והכלכלה הם איטיים מדי, שהיו רוצים לראות שיפור מהר יותר ברמת החיים, ההשכלה והבריאות.
באופן פרדוקסאלי, הצעות הרפורמה של צ'אבס הצביעו לכיוון הזה: רפורמה אגרארית, הקמת קואופרטיבים, העמקת הדמוקרטיזציה "מלמטה", והאפשרות לבחור את הנשיא לקדנציה נוספת מעבר לשתי קדנציות, כפי שנהוג ברוב מדינות אירופה ו... ישראל.
צ'אווז קיבל את הדין
איך ניתן להסביר את "פיצול האישיות" של אזרחים, רוב-רובם עניים, אשר רוצים להאיץ את השינויים החברתיים לעומק שצ'אווז מבטיח, אך אינם מוכנים להגיע אל קלפי שבבית הספר הקרוב לביתם (שסביר להניח הוקם או שופץ על ידי ממשלת צ'אווז) ולהטיל בקלפי את הפתק הצבעה בו כתוב "כן"? ניתן לסכם את התשובה לסוגיה שניתנה בימים אלה על ידי פעילי השמאל (שלא כולם חברים במפלגתו של צ'אווז, המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה) בשתי מילים: "תודעה" ו"ארגון". רבים בוונצואלה מוכנים להריע לנשיא צ'אבס בעקבות מדיניותו החברתית והכלכלית. אבל לא כולם מסכימים שיש לנקוט בצעדים כלשהם למימוש הבטחות אלה.
צ'אווז עצמו לא תמיד מעודד מגמות אלה, בהסבירו שהוא מהווה הערובה היחידה להמשך תהליך השינוי החברתי. ויש השואלים את עצמם "אם הנשיא הוא מחולל השינויים הבלעדי, מדוע עלי לנקוט עמדה ולפעול לשינויים אלה?" גם התשובה לשאלת התארגנותם העצמאית והדמוקרטית של תומכי צ'אווז אינה חד-משמעית. אמנם הוקמה מפלגה "מטעם", אבל רבים רואים בה גוף ביורוקרטי שאינו מסוגל להעמיק את הדמוקרטיזציה "מלמטה" המובטחת.
צ'אווז קיבל את דין הבוחר. יחד עם זאת, הוא שב והכריז שינסה שוב ושוב לשכנע את רוב בני עמו בצדקת דרכו הסוציאליסטית. יתר-על-כן, צ'אווז אמר שהוא מכבד את רצון הבוחר. שהוא מעדיף להפסיד בהפרש קטן כל כך, כי אילו היה מנצח בקלפי בשיעור כה מזערי היה מאבד את הלגיטימציה הציבורית לפועלו. עתה, ועל פי חוק, נותרו לצ'אווז 4 שנות כהונה. זהו פסק הזמן שניתן לו כדי להעמיק את התהליך שהוא החל לפני תשע שנים. יהיו אלה 4 שנים מעניינות וגדושות אירועים. כאמור: ונצואלה ואין דומה לה.
ד"ר אפרים דוידי, הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.