לקראת יום זכויות האדם הבינלאומי שחל היום, פורסמו בימים האחרונים דו"חות רבים העוסקים בנושא. מנתוני האגודה לזכויות האזרח עולה כי חלה עלייה של 100% בשנאה של יהודים כלפי ערבים. לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 74% מבני הנוער סבורים שערבים אינם נקיים.
אך אין די בכך: כדי לכבד את המעמד, גם יוניס"ף (קרן הילדים של האו"ם) וארגוני זכויות אחרים פרסמו נתונים. מדו"ח יוניס"ף עולה, כי בעולם 380 מיליון ילדים רעבים. 13% מהם לא למדו מעולם בבית ספר, ול-16% אין נגישות לאמצעי תקשורת.
מדו"ח אחר עולה, כי שיעור המיטות לנפש בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי - ממוצע של מיטת אשפוז אחת לכל 500 חולים.
האם "יום זכויות אדם" הוא דרך נקייה לא לטפל בשורשי הבעיה? האם אנחנו באמת גזענים כפי שמתואר בדו"ח? האם אנחנו עושים די במהלך השנה כדי למנוע את המחדלים שנחשפים רק באירועים מיוחדים? האם אתם מתרגשים מדו"חות על גבי דו"חות שמציירים תמונה עגומה ביחס למצב החברה בישראל? או האם הדו"חות הם מס שפתיים ודרך טובה עבור הממשל בישראל - לגנות את הנתונים ולנקות את עצמם מאחריות? הדעה שלכם, גם בווידאו.
שאלת היום: מי מתרגש מגזענות?
9.12.2007 / 11:35