שכונת רפאים

יבוא יום שילדים יזיעו מול הסוני פלייסטיישן שלהם, ילבשו חולצה מספר שמונה של ליברפול ויצהירו על עצמם שהם אוהדים שרופים של הקבוצה. בתור טיול בר מצווה ההורים שלהם יקנו להם כרטיס נסיעה וכניסה לאנפילד ובזה בעצם תבוא לידי ביטוי האהבה שלהם לקבוצה. האוהדים האלה לא יהיו ישראלים, הם דווקא אנגלים טיפוסיים, והסיבה שככה יתנהלו חיי האוהד שלהם היא בגלל שתוך לא הרבה זמן כבר לא יהיה לאנשים מספיק כסף ללכת לראות כדורגל במגרש, אלא אם כן הם באים מהמשפחות הנכונות.

המגרשים יתמלאו בצופים שללכת לראות משחק כדורגל בשבילם הוא לא יותר מסמל סטטוס או חלק מנסיעה עסקית לחוצלארץ. גם הם כמובן יצהירו על עצמם שהם אוהדים של ליברפול או של ג'רארד העתידי והם יאהדו גם את הקבוצה הבאה שהוא ישחק בה, אחרי שיקנו אותו בעשרות מיליונים של פאונדים.

התהליך הזה יגיע גם לארץ, אבל הוא יקרה כמובן בצורה יותר פרופורציונאלית ומותאמת כלכלית. האבולוציה של הכדורגל – זאת שבעולם מחזקת עוד יותר את אלה שיש להם ומוחקת את אלה שאין להם – תימשך, וקבוצות שלמות יתאדו ואחרות יהפכו לחצי חובבניות. המועדונים של גאידמק, אברמוביץ' ושאר הזאבים מלהקת הבוננזה הפוסט קומוניסטית ימשיכו לפרוח.

מועדוני כדורגל נוסדו מסורתית מתוקף שייכות לקהילה ולחברה שבתוכה הן חיו. במובן הזה, ההישרדות של מועדון כמו בני יהודה בליגת העל היא שילוב של נס קסום עם פיגור יחסי בתהליך הגלובליזציה שעובר על הכדורגל העולמי. התהליך הזה עובד בגדול ככה: המועדונים האנגלים קונים את בניון ובן חיים שצמחו במועדונים ישראלים, כדי שאחר כך הקהל הישראלי יקנה משחקים של ליברפול, בולטון וצ'לסי בערוצים בתשלום ויחזיר חלק מההשקעה בקניית השחקנים.

לא קיימת בליגה הישראלית דוגמא יותר מובהקת לייצוג קהילה כמו בני יהודה. אם תהליך האבולוציה האלים בכדורגל יימשך, בתוך עשור או שניים צפוי למועדון הזה עתיד אפשרי כזה: התאיידות, ריחוף חסר משמעות בשמי הליגות הנמוכות או התמזגות עם אחד משני המועדונים הגדולים בתל אביב.

תל אביב מייצגת את האבסורד הכדורגלני בהתגלמותו בעידן הכסף הגדול: עתידם של מועדונים כמו מכבי והפועל תל אביב, שמתנהלים בצורה כושלת ולא ראויה שמייתרת מהם כל זכות קיום, מובטח והם ימשיכו וישרדו בכל מחיר רק מפני העוצמה הכלכלית שנלווית למיליה העסקי שאופף את הקבוצות האלה ולעוצמה הפוליטית-חברתית-עסקית שהן מקנות לבעליהן; ואילו מועדון כמו בני יהודה, שהניהול שלו עולה על שתיהן בשש דרגות – אילו הניהול של בני יהודה היה כמו של הרציקוביץ' ומוני הראל המועדון היה נסגר מזמן – וההצדקה הקהילתית הנוכחית שלו עולה על שתיהן, מצוי בסכנת הכחדה תמידית. בין זה לבין מה שכדורגל אמיתי מייצג אין ולא כלום.

העיר תל אביב, הכדורגל המערבי והמועדון בני יהודה עוברים בימים אלה תהליכים חברתיים-כלכליים זהים שמשקפים זה את זה. חזון העיר תל אביב לשנת 2025, שרון חולדאי והסריסים שלו שירטטו רק בשבוע שעבר, הוא הרסני ונפשע בדיוק כמו התהליכים שעוברים על הכדורגל. הקסם של תל אביב, שהפך אותו למושכת כל השנים, הוא הודות לנפש הבוהמיינית שלה, זאת של בתי הקפה, האמנים והים. הנפש התל אביבית היא לא נפש עשירה כלכלית. אלה משכו אחריהם את מקומות הבילוי, מוקדי העסקים והמהגרים.

סופו של התהליך הזה הוא בצרפתים שקונים כאן דירות נופש לחודשי הקיץ וביתר הזמן משכירים אותן במחירים מופקעים שמתחילים מעגל שרשרת של התייקרות שכר הדירה, שדוחק החוצה את התל אביבים "האמיתיים" ומשתלב בבניית המגדלים המטורפת וחסרת החיבור לסביבה שחווה תל אביב כבר שנים. חזון תל אביב לשנת 2025, שיהפוך אותה למנהטן, יהרוס את כל מה שתל אביב באמת וייעקר ממנה את הנשמה שלה.

כמו תל אביב, ככה תיעלם השכונה ואיתה בני יהודה. הלגיטימציה של בני יהודה מקורה בשכונת התקווה והשכונות שסביבה. אלה שגרים היום בלב העיר וסביבתה יידחקו החוצה לפרברים – קריית שלום, השכונה ויד אליהו – אם ירצו להישאר תל אביבים. העובדה שבמציאות המתהווה מועדונים שאין להם אטרקטיביות מסחרית וכלכלית קרובים להימחק, בטח לא תוסיף לעתיד של המועדון המקסים והרומנטי הזה.

"הפנים של השכונה מאד משתנות", אומר שאול ביבי, שחוץ מזה שהוא אוהד של בני יהודה, הוא קודם כל דמות אהובה ורומנטית בזכות עצמו. "כבר היום רוב אוהדי הקבוצה באים משכונות דרום-מזרח העיר ושכונת התקווה מתפקדת כמו שינקין של האזור, היא הסיטי. לאט-לאט יצמח בשכונות האלה דור חדש בלי סנטימנט ומחויבות למועדון הזה. רק שבני יהודה היא מועדון שהוא קודם כל סנטימנט ומחויבות. אין לה מה למכור כלכלית".

ביבי מזכיר לכולם שכבר מיליון פעם הספידו את בני יהודה ומשנות השבעים אומרים עליה שאוטוטו היא נכחדת, ואיכשהו תמיד היא עדיין נשארת איתנו. רק שביבי יודע שהפגיעות של מועדון כמו בני יהודה פי אלף יותר גדולה מכל התל אביביות האחרות ביחד ושהיכולת של המועדון לשרוד תקופת מעבר ארוכה מדי בין בעלים היא אפסית.

"בעולם ההפרטה אותי לא מטריד הכסף ביחס לבני יהודה, אלא איזה חילופי בעלים ייגמרו אותנו. שנתיים-שלוש בלאומית והלך עלינו. מכבי והפועל הם מועדונים נצחיים, אנחנו מועדון אחר ומעתיד כזה אני מאד חושש".

מה שבטוח יכול להציל את בני יהודה זאת אחת משתי האפשרויות: או שביבי יהיה מיליונר, או שהבן שלו הלל יגדל להיות כדורגלן. אני מכיר את ביבי ואוהב אותו מאד, ולא הייתי בונה על האפשרות הראשונה. אבל הלל – הוא סיפור אחר. הוא בסך הכל בן ארבע וכבר בועט בכל דבר וזאת הדרך שלו להפגין אהבה לעולם. כבר היום הוא מחבר ושר שירי נשמה קורעי לב על איך כולם נפו לבור ועל אמא שלו שלא אוהבת אותו, אפילו שאני מאחל לכולם אמהות כמו שלו וגם הוא יודע את זה, מה שאומר שיש לו נשמה של אוהד בני יהודה אמיתי. מה שאומר שלא צריך לדאוג. במקום שיש מסורת, יצמח גם דור עתיד!