התפרצות ספונטנית
האינתיפאדה ("התנערות" בערבית) הראשונה פרצה ב-8 בדצמבר 1987, לאחר שסמיטריילר ישראלי פגע במכונית פלסטינית במחנה הפליטים ג'בליה והרג ארבעה מיושבי הרכב. בג'בליה נפוצו שמועות שהפגיעה הייתה מכוונת. למחרת התפשטו המהומות לשאר רחבי הרצועה והגדה. הסיבה המרכזית להתפרצותה הספונטנית של האינתיפאדה היא הסבל המצטבר של הפלסטינים תחת עשרים שנות כיבוש והתסכול הרב שצברו (כתב: ניר יהב, צילומים: רויטרס ולע"מ)
מלחמת האבנים
בימיה הראשונים של האינתיפאדה, המהומות היו חסרות ארגון והכוונה מלמעלה וילדים רבים השתתפו בהן. תוך מספר שבועות, בינואר 1988, הוקמו ועדות עממיות ברחבי השטחים, כשבראשן עמדה "המפקדה הלאומית המאוחדת". האינתיפאדה התאפיינה בשימוש בנשק קר ומאולתר, בעיקר אבנים ובקבוקי תבערה. לאור השימוש המסיבי באבנים על ידי האוכלוסייה המתקוממת, כונתה האינתיפאדה גם "מלחמת האבנים".
כוח נגד לאש"ף
חמאס הוקם מיד בתחילת האינתיפאדה (ב-14 בדצמבר 1987) על ידי "האחים המוסלמים" ברצועה, שבראשם עמד השייח אחמד יאסין. מי שחיזקה את הארגון ונתנה לו לפעול בלא הפרעה הייתה לא אחרת מאשר ישראל, אשר ראתה בחמאס כוח נגד לאש"ף. לחמאס היה חלק ניכר בליבוי המהומות בשטחים. הפעולות הבולטות ביותר בתקופת האינתיפאדה היו חטיפתם ורציחתם של אבי סספורטס ואילן סעדון, שבעקבותיהן, במאי 1989, נעצר יאסין ונכלא.
לשבור את הידיים והרגליים
התפרצות האינתיפאדה הפתיעה את ישראל. לאחר מספר שבועות שבהן לא דעכו המהומות, שיגרה ישראל כוחות צבא רבים לשטחים והגיבה ביד קשה (עוצר, מעצרים, הרס בתים) מתוך כוונה לדכא את ההתקוממות בכוח. למותר לציין, כי ישראל נכשלה בדיכוי המהומות. לפי אחד המיתוסים הנקשרים לאינתיפאדה, היה זה שר הביטחון יצחק רבין שהבהיר כי צריך "לשבור להם את הידיים ואת הרגליים". לימים הכחיש רבין כי אמר את הדברים.
מוכנים לדיאלוג
יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, ששהה בתוניס עם פרוץ האינתיפאדה, מיהר לקחת עליה חסות. ב-16 באפריל 1988 חוסל בתוניס סגנו, אבו ג'יהאד, שהיה אחראי מטעם אש"ף על ארגון האינתיפאדה. ב-15 בנובמבר 1988 הכריז ערפאת באלג'יריה על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. צעד זה היה חסר תוכן אך סימל את נכונות אש"ף להגיע לפשרה טריטוריאלית. באותו נאום הכריז על התנגדות לטרור ועל הכרתו בישראל. ב-89' הודיע אש"ף על מוכנות לדיאלוג עם ישראל.
הגירוש והשדרוג
לאחר שפעילי חמאס רצחו את השוטר ניסים טולדנו, החליטה ממשלת רבין ב-16 בדצמבר 1992 לגרש ללבנון 415 מהם. למחרת גורשו הפעילים אל מרג' א-זוהור, שם התגוררו במחנה אוהלים גדול. בתקופת שהותם בלבנון למדו פעילי החמאס דרכי פעולה מעמיתיהם בחיזבאללה. מבין המגורשים בלטו עבד אל-עזיז אל-רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהפכו עם חזרתם לשטחים למנהיגים בכירים בחמאס. ב-2004 חוסל רנתיסי ואילו א-זהאר מונה לשר החוץ בממשלת הניה בעזה.
האינתיפאדה דועכת
רבים טוענים כי האינתיפאדה הביאה לעלייתו לשלטון של יצחק רבין ב-1992 ולחיזוק תנועות השמאל בארץ. גורם נוסף שהביא להפלת שלטונו של שמיר הייתה תופעה חדשה של פיגועי סכינאות שערערה את הביטחון האישי. הבולט ביותר היה רצח הנערה הלנה ראפ בבת ים ב-24 במאי 1992, שהותיר את שמיר חסר מענה. בתמונה: משה כהן, בחור ישיבה ירושלמי, אשר נפצע קל מדקירה במאי 1991.
המחיר והתקווה
בספטמבר 1993 חתמו רבין וערפאת על הסכמי אוסלו, אשר שמו קץ לאינתיפאדה הראשונה. על פי נתוני "בצלם", באינתיפאדה הראשונה נהרגו 84 ישראלים וכ-1,600 פלסטינים. לשם השוואה: באינתיפאדה השנייה נהרגו מעל 1,100 ישראלים (בממוצע 182 ישראלים בשנה) וכ-4,250 פלסטינים. רוב ההרוגים משני הצדדים היו אזרחים. וכך - גם באינתיפאדה הראשונה וגם בשנייה - שוב האזרחים שילמו מחיר על עקשנותן והקצנתן של הנהגות שני העמים.